המעגליות של הכסף ומעגל הקסמים שאיננו

בתגובות לפוסט קודם שלי ראה mementoil שחורות לאג"ח האמריקני:

עלייה משמעותית של הריבית [תהיה] מה שיאלץ את האוצר האמריקאי להקדיש נתח הולך וגובר מהכנסותיו רק לתשלום הריבית על החוב הלאומי, או לחלופין להדפיס כסף כדי לשלם אותו, מה שרק יגרום לאובדן אמון נוסף, עליית ריבית נוספת וחוזר חלילה, עד לקריסת שוק האג"ח.

אני יודע שנבואת הזעם הזו מקובלת על בעלי השקפה ליברטריאנית, שרואים בכל הגדלת תקציב ממשלתי ובכל הגברת מעורבות ממשלתית בכלכלה מעשה הרסני, שיבוא עליו יום נקם ושילם.

עם כל הכבוד הראוי, אני חושב שנבואת הזעם שגויה משתי סיבות:

ראשית, אין פה מעגל קסמים. התהליך מתואר כאילו יש מעגל קסמים של הסלמה הולכת וגוברת, אך לא כן. ברגע שיהיה חשש ליכולת ההחזר של אג"ח אמריקני יהיה פיחות חד בשער הדולר לעומת מטבעות יציבים יותר. פיחות זה יוזיל דרמטית את עלויות העבודה בארה"ב ואת חובות הממשלה, וכך ייווצר אפקט שיפצה על ההידרדרות, ומעגל הקסמים יישבר.  הכוח של הפיחות הוא מה שפתח אפילו בפני מדינה כושלת באמת כמו ארגנטינה את שער היציאה מהמשבר החמור מאין כמותו שחוותה בתחילת שנות האלפיים.

שנית וחשוב יותר, המשפט "מה שיאלץ את האוצר האמריקאי להקדיש נתח הולך וגובר מהכנסותיו רק לתשלום הריבית על החוב הלאומי" אינו הגיוני לדעתי, מאחר שהוא מתעלם מהמעגליות של הכסף.

אם האוצר האמריקאי ישלם ריבית על החוב הלאומי, מה יעשו מקבלי הריבית עם הכסף הזה? יקנו איתו דברים, ומה יעשו המוכרים עם הכסף הזה? ישימו את הכסף בבנק. ומה יעשה הבנק עם הכסף? יקנה אג"ח אמריקני.. במילים אחרות, כל ריבית תשמש בסופו של דבר לממן את האוצר האמריקני. כך שהרעיון שהריבית תגרום לכך שייגמר למדינה הכסף הוא מופרך. הריבית תמיד תשוב בסוף למדינה.

מה אני רוצה לומר בכל זה? אם מדינה רוצה להרוס את כלכלתה היא יכולה. כן, כלכלתה של ארה"ב תיחרב אם תחליט להשליט על עצמה שילוב של קומוניזם עם חוקי השריעה. הרי אמריקנים רבים משוכנעים באמת ובתמים שזו תוכניתו הסודית השטנית של הנשיא אובמה.

אבל לא כל מיני אפקטים מסובכים של ריבית וגרעון יהיו אחראים לחורבן הכלכלי, אם יבוא. מה שיהיה אחראי לכך יהיה מחסור פשוט, פשוט ומובן לכל אחד כמו המחסור בנייר טואלט שיש כיום בוונצואלה.

אבל אין מחסור פשוט שכזה. להיפך אנחנו רואים, בארה"ב ובעולם כולו, פרט למדינות הקומוניסטיות והקרובות לקומוניזם, שיש יותר ויותר מכל דבר מבוקש. מצרכים אינם מתייקרים ואפילו מחירי הנפט יציבים כבר תקופה ארוכה. אם כך יש שתי אפשרויות – להודות שהמצב אינו רע כל כך, או להתחיל לחבר תסריטים שימחישו את סכנות הריבית והגרעון, אבל כאמור תסריטים אלו אינם עומדים בבחינה מעמיקה.