בתגובות לפוסט קודם שלי ראה mementoil שחורות לאג"ח האמריקני:
עלייה משמעותית של הריבית [תהיה] מה שיאלץ את האוצר האמריקאי להקדיש נתח הולך וגובר מהכנסותיו רק לתשלום הריבית על החוב הלאומי, או לחלופין להדפיס כסף כדי לשלם אותו, מה שרק יגרום לאובדן אמון נוסף, עליית ריבית נוספת וחוזר חלילה, עד לקריסת שוק האג"ח.
אני יודע שנבואת הזעם הזו מקובלת על בעלי השקפה ליברטריאנית, שרואים בכל הגדלת תקציב ממשלתי ובכל הגברת מעורבות ממשלתית בכלכלה מעשה הרסני, שיבוא עליו יום נקם ושילם.
עם כל הכבוד הראוי, אני חושב שנבואת הזעם שגויה משתי סיבות:
ראשית, אין פה מעגל קסמים. התהליך מתואר כאילו יש מעגל קסמים של הסלמה הולכת וגוברת, אך לא כן. ברגע שיהיה חשש ליכולת ההחזר של אג"ח אמריקני יהיה פיחות חד בשער הדולר לעומת מטבעות יציבים יותר. פיחות זה יוזיל דרמטית את עלויות העבודה בארה"ב ואת חובות הממשלה, וכך ייווצר אפקט שיפצה על ההידרדרות, ומעגל הקסמים יישבר. הכוח של הפיחות הוא מה שפתח אפילו בפני מדינה כושלת באמת כמו ארגנטינה את שער היציאה מהמשבר החמור מאין כמותו שחוותה בתחילת שנות האלפיים.
שנית וחשוב יותר, המשפט "מה שיאלץ את האוצר האמריקאי להקדיש נתח הולך וגובר מהכנסותיו רק לתשלום הריבית על החוב הלאומי" אינו הגיוני לדעתי, מאחר שהוא מתעלם מהמעגליות של הכסף.
אם האוצר האמריקאי ישלם ריבית על החוב הלאומי, מה יעשו מקבלי הריבית עם הכסף הזה? יקנו איתו דברים, ומה יעשו המוכרים עם הכסף הזה? ישימו את הכסף בבנק. ומה יעשה הבנק עם הכסף? יקנה אג"ח אמריקני.. במילים אחרות, כל ריבית תשמש בסופו של דבר לממן את האוצר האמריקני. כך שהרעיון שהריבית תגרום לכך שייגמר למדינה הכסף הוא מופרך. הריבית תמיד תשוב בסוף למדינה.
מה אני רוצה לומר בכל זה? אם מדינה רוצה להרוס את כלכלתה היא יכולה. כן, כלכלתה של ארה"ב תיחרב אם תחליט להשליט על עצמה שילוב של קומוניזם עם חוקי השריעה. הרי אמריקנים רבים משוכנעים באמת ובתמים שזו תוכניתו הסודית השטנית של הנשיא אובמה.
אבל לא כל מיני אפקטים מסובכים של ריבית וגרעון יהיו אחראים לחורבן הכלכלי, אם יבוא. מה שיהיה אחראי לכך יהיה מחסור פשוט, פשוט ומובן לכל אחד כמו המחסור בנייר טואלט שיש כיום בוונצואלה.
אבל אין מחסור פשוט שכזה. להיפך אנחנו רואים, בארה"ב ובעולם כולו, פרט למדינות הקומוניסטיות והקרובות לקומוניזם, שיש יותר ויותר מכל דבר מבוקש. מצרכים אינם מתייקרים ואפילו מחירי הנפט יציבים כבר תקופה ארוכה. אם כך יש שתי אפשרויות – להודות שהמצב אינו רע כל כך, או להתחיל לחבר תסריטים שימחישו את סכנות הריבית והגרעון, אבל כאמור תסריטים אלו אינם עומדים בבחינה מעמיקה.
ההסבר שלך לגבי "מעגל הקסמים" הוא נכון אבל ההסבר שלך לגבי "המעגליות של הכסף" מייחס לכסף מישור אחד והוא יחסי ממשלה-אזרח. יחסים שכבר אינם בלבדיים במערכת הפתוחה של היום.
אם כדבריך יהיה חשש ליכולת ההחזר של אג"ח אמריקני (קרי אובדן אמון) וייווצר פיחות חד בשער הדולר לעומת מטבעות יציבים יותר, והריבית תעלה אזי לא בהכרח ה"מוכרים" יפקידו את כספם בבנק אמריקאי או שלא בהכרח הבנק יקנה דווקא אג"ח מקומי ואזי המעגל שתיארת נפרם.
ת'כלס, ארה"ב נהנית ממוניטין ואמון גבוהים ביותר וזה מה שמאפשר לגרעון ענקי, כלכלה חלשה והדפסת כסף לדור בכפיפה אחת עם שוק מניות עולה ומחירי אג"ח נמוכים (כלומר עלות חוב נמוכה). אם היא תאבד את המוניטין הזה אז זה לא יוכל להתרחש.
יאיר
אהבתיאהבתי
הכסף הוא בדולרים! אי אפשר לברוח מהעובדה הזו. לא משנה באיזה בנק הכסף מופקד ובאיזו ארץ. הוא בדולרים והיעד הסופי שלו הוא אג"ח ממשלתיים אמריקניים שמונפקות בדולרים. אפילו אם תקנה איתו אג"ח דולריות של ממשלת ישראל, מה ממשלת ישראל תעשה איתו עד שתבזבז אותו? תפקיד בחשבונה בבנק ישראל, ומה בנק ישראל יעשה איתו? יקנה אג"ח של ממשלת ארה"ב.
בקיצור, עם דולרים אפשר רק לקנות אג"ח דולריות, או לקנות משהו אחר, ומי שיקבל את הכסף יקנה אג"ח דולריות. אי אפשר לברוח מזה.
המקום הסופי שאליו מתנקזים דולרים הוא אג"ח דולריות.
אהבתיאהבתי
אני מסכים עם הסיפא. האמון הוא העיקר. אבל צריך להבין איזה חשש כלל לא ייתכן לוגית, ואיזה חשש ייתכן, אבל לא יתעורר, כל עוד אין בעיית אמון חריפה.
החשש שלא יהיו מספיק דולרים בשוק כדי לממן את הריבית האמריקנית הוא כאמור פשוט לא אפשרי לוגית, בגלל האופי המעגלי של השימוש בדולרים.
החשש שתהיה אינפלציה בדולר הוא אפשרי, אם כי מוזר מאוד – אנו בבעיית מיעוט אינפלציה ועודף היצע שיטתית, והמשכורות קפואות. לא ברור מאיפה תבוא העלאת המשכורות להמוני האזרחים האמריקניים שפתאום תיצור עודף מוגזם של ביקושים ואינפלציה.
בכל מקרה, אם מישהו חושש מאינפלציה, הוא צריך להאמין שהבנק המרכזי האמריקני יאפשר זאת. אבל זה מאוד לא סביר שבכירי הבנק ימעלו כך במנדט שלהם לשמור על יציבות המטבע. כרגע הריבית היא אפס. אבל אין שום סיבה להניח שמול בעיית אינפלציה אמיתית הם יתקשו להעלות את הריבית לארבעה, חמישה או שישה אחוז. פול ווקר בזמנו העלה את הריבית לאזור ה-20%.
כאן באה הטענה שהאמריקנים לא יוכלו להעלות את הריבית, כי אז ארה"ב לא תעמוד בחובות, לא יהיו מספיק דולרים בשוק כדי לקנות את החובות שלה. ועל זה כבר אמרתי שזו טענה שגויה לוגית שלא לוקחת בחשבון את האופן המעגלי של השימוש בדולרים.
אהבתיאהבתי
מדוע תמיד הכסף הוא בדולרים?
תמיד המשקיעים יכולים למכור דולרים ולקנות זהב, נפט, אירו, אג"ח יווני, חיטה, תירס, ביטקוין, נחושת, אלומניום, פלדיום, יואן סיני, רובל רוסי, לירות טורקיות או חוזים עתידיים על קפה טורקי.
למה אתה שבוי במסגרת של הדולר?
אם יאבד האמון אז הציבור ימיר את הדולר במטבעות אחרים ויקנה נכסים שאינם נקובים בדולר או נכסים כמו נדל"ן או אג"ח מגובה נדל"ן ושאר תחליפים.
בדיוק כפי שהציבור הישראלי זנח את השקל בשנות השמונים למטבעות אחרים (שקל מוצמד לדולר או שקל מוצמד למדד המחירים לצרכן).
אהבתיאהבתי
מה זה ימיר? הדולרים לא ייעלמו. מישהו אחר יקנה אותם ויצטרך לעשות איתם משהו. כלומר בסופו של דבר הם יגיעו לאג"ח אמריקאי.
אהבתיאהבתי
ושוב אני מדגיש – ודאי ייתכן שיאבד האמון בחוב האמריקני אם האמריקאים יעשו דברים רעים ומופרעים. ממש כפי שההתנהלות המחרידה של כלכלת ישראל החנוקה ההסתדרותית והמסובסדת בשנות השמונים גרמה לאובדן אמון.
אבל אובדן אמון כזה לא יכול לנבוע לוגית מזה שלא יהיה מספיק כסף לממן את החובות. כי בשל המעגליות של הכסף, החובות משלמים את עצמם.
אהבתיאהבתי
אני מוצא פגמים רבים בתזה שלך. אנסה להסבירם בקצרה:
1. "ברגע שיהיה חשש ליכולת ההחזר של אג"ח אמריקני יהיה פיחות חד בשער הדולר לעומת מטבעות יציבים יותר. פיחות זה יוזיל דרמטית את עלויות העבודה בארה"ב" – יש לציין שיכולת הייצור העצמית של ארה"ב דעכה, וכי כלכלתה תלוייה כיום במוצרי צריכה זולים שהיא מייבאת מן המזרח הרחוק. פיחות חד בשער הדולר יהווה בעצמו אסון לארה"ב, שכן הוא ייקר בן לילה את המוצרים הללו, וישתק את כלכלת הצריכה. זה נכון שלבסוף האמריקנים יפתחו מפעלי ייצור חדשים בתוך גבולות ארצם, אבל הקמת מפעלים דורשת זמן וכסף. מכל מקום, עד שההתאוששות תתרחש, ארה"ב כבר לא תהיה המעצמה המובילה, שכן תיאלץ לצמצם את נוכחותה הצבאית ברחבי העולם, ומעצמות אחרות ימלאו את הוואקום שיווצר.
2. "פיחות זה יוזיל דרמטית את… חובות הממשלה" – לא מדוייק. לפי מיטב ידיעתי כמחצית מן החוב הלאומי של ארה"ב מוחזק בידי אזרחי ארה"ב עצמם, ומשולם בדולרים. לפיכך פיחות בשער הדולר לא יוכל לשחוק חלק זה.
3. "ומה יעשה המוכרים עם הכסף הזה? ישימו את הכסף בבנק. ומה יעשה הבנק עם הכסף? יקנה אג"ח אמריקני.." – טענה אבסורדית לגמרי. מקבל התשלום, או הבנק שבו הוא מחזיק את כספו, יכולים בקלות לרכוש אג"ח ממשלתי של מדינות אחרות, או זהב. הפרדיגמה כביכול אג"ח של ממשלת ארה"ב היא ברת חלוף, ותסתיים ברגע שבו הציבור יאבד אמון בכוונתה של ממשלת ארה"ב להחזיר את החוב. עליית הריבית על האג"ח שאותה ניבאתי היא הביטוי המוחשי לאובדן האמון הזה. ריבית גבוהה יותר מבטאת סיכון גבוה יותר להלוואה.
אהבתיאהבתי
1) התעשייה הצבאית של ארה"ב היא אמריקנית רובה ככולה, כך שזה דווקא הסקטור האחרון להיפגע מפיחות, והסקטור הראשון להרוויח ממנו (הרבה יותר משתלם יהיה לישראל למשל לקנות מטוס קרב אמריקני מאשר ממדינה אחרת).
בשנות השבעים ארה"ב באמת הייתה נתונה בלחצים אינפלציוניים קשים, הריביות עלו (אם כי במנגנון אחר מהמנגנון השגוי לדעתי שאתה מתאר פה), והיא עדיין הייתה המעצמה הצבאית המובילה.
אל תשכח שלבד מהיותה המגנט לכישרונות של האנושות, ארה"ב היא בעלת משאבי טבע אדירים (ובעקבות מהפכת הגז הטבעי, משאביה בתחום רק הולכים וגדלים).
2)בכל מקרה הפיחות יוזיל את הערך הריאלי של החוב. קודם ארה"ב הייתה חייבת למשל שווי של 300 מיליארד חביות נפט, ועכשיו תהיה חייבת רק 200 מיליארד. זה הבדל גדול, לא משנה למי החוב.
3) ומה המדינה האחרת תעשה עם הדולרים שקיבלה? ומה מוכר הזהב יעשה עם הדולרים שקיבל?
ברגע שמבצעים עסקה עם דולרים, הם לא נעלמים.. הם עוברים לצד השני שביצע את העסקה, והוא עדיין צריך לעשות איתם משהו.
לסיכום, אני רוצה להוסיף שיש מדינה שעברה תהליך דומה לזה שאתה חושב שיעבור על ארה"ב – בריטניה, שהתעשייה המרכזית שלה, התעשייה הפיננסית, קרסה ב-2008 גם בבריטניה אין הרבה תעשייה יצרנית (בזכות תאצ'ר, ואני באמת חושב שזה לזכותה). גם בבריטניה הפיחות ספג חלק גדול מההדף (מי שזוכר את הימים שהליש"ט היה 8.5 ש"ח). ומה שמעניין במיוחד – בבריטניה הייתה ממש אינפלציה גבוהה יחסית בחלק מהתקופה שמ-2008, ועדיין הריביות נותרו נמוכות. ב-2011 הריבית על אג"ח ממשלה לחמש שנים הייתה פחות מ-3%, ואילו האינפלציה שדווחה באותה שנה נשקה ל-5%.
כתבה מעניינת על הריביות האפסיות בבריטניה:
http://www.telegraph.co.uk/finance/economics/gilts/9006468/Investors-pay-to-lend-money-to-UK.html
אהבתיאהבתי
אני לא מסכים עם mementoil לגבי ש"הכסף יגמר" (כי תמיד ניתן להדפיס עוד כידוע), אבל אני מסכים איתו שתהליך כזה ישחוק את הכלכלה האמריקאית ואת האמון בה ויש לכך מחירים כואבים ביותר.
המחיר הראשון של המדיניות הפדית היא משבר פנסיה מתקרב ובא. דור שלם של עובדים חווה ריביות אפסיות במשך 6 שנים עד כה (ואולי יותר) וזה שחק את הפנסיות שלהם.
אבל זה "נושא לפוסט נפרד".
אהבתיאהבתי
אוקי. אני מבין כעת את הטענה שלך לגבי מעגליות הכסף. אתה טוען שהדולר הוא מטבע הרזרבה העולמי, ולפיכך כל עסקה מתחילה ומסתיימת באג"ח אמריקאי.
אבל זה אינו סותר את התרחיש המקורי שאני הצעתי.
במקרה של אובדן אמון באג"ח האמריקאי, מה שיקרה אם כן הוא שמחזיק האג"ח ימהר לפדות אותו, יקבל תמורתו דולרים, ויגלה לחרדתו שהם לא קונים יותר שום דבר, שכן כל בעלי החנויות איבדו את האמון בדולר גם הם, ומעדיפים להחזיק בסחורה שיש לה ערך אינטרינסי כלשהו, מאשר בדולר חסר ערך.
זהו בדיוק תרחיש ההיפר-אינפלציה העולמית שתארתי בפוסט הזה: http://wp.me/p3RL0C-cW
במקרה כזה הסחר העולמי יעצר, ולזמן מה מדינות יחזרו לסחר חליפין, בדיוק כפי שטורקיה קונה כיום מאיראן נפט תמורת זהב, על מנת לעקוף את הסנקציות הבינ"ל.
לבסוף, מטבע רזרבה עולמי חדש יצוץ, והמצב יחזור חזרה לנורמלי, למעט זה שארה"ב כבר לא תהיה יותר המעצמה המובילה.
אהבתיאהבתי
ועכשיו גם דיוננו הופך למעגלי.. כי הגבתי לך בבלוגך בעבר על הפוסט ההוא.
אהבתיאהבתי
אני ואתה צריכים להיפגש מתישהו לכוס קפה… 🙂
אני לא יכול להבטיח שהדציבלים לא יתרוממו, אבל נראה לי שיהיה מעניין…
אהבתיאהבתי
🙂 אני שומר על תרבות דיון בכתב ובעל פה.
אהבתיאהבתי