ההיסטוריה הכלכלית האלטרנטיבית של דה מרקר

תארו לכם מאמר מנומק שבו יטען הכותב שפתיחת מלחמה יזומה מול מדינה ערבית היא רעיון טוב. לראיה הוא יביא הוכחה היסטורית: כך עשה בגין בסוף שנות השבעים, כשפתח במלחמה עם מצרים וכבש את סיני, מאז אנחנו שולטים בסיני והכול בסדר.  טענה שהייתה יכולה להיות משכנעת, רק שהאמת בדיוק הפוכה: בגין חתם הסכם שלום עם מצרים בסוף שנות השבעים והחזיר לה את סיני.

מה תאמרו על מידת הרצינות של מי שיעלה כזו טענה ועל מידת הבנתו וידיעתו ההיסטורית?

טעות מסוג זה, רק בנושאי כלכלה קריטיים, לא בנושאי מלחמה ושלום קריטיים, עושה היום עיתון דה מרקר. במהדורה המודפסת שלו הוא כותב על הניסיון הכושל של בריטניה ב-1992 לייצב את שער הליש"ט:

הנגיד הבריטי רצה אז להחליש את הליש"ט הבריטית מול הדולר כדי לסייע ליצוא, לצמיחה, לתעסוקה (מוכר, לא?) הוא רכש דולרים והדפיס ליש"טים בקנה מידה עצום. סורוס ידע כי אי אפשר לעמוד מאחורי שער חליפין מלאכותי לליש"ט, רכש כמויות עצומות של לירות שטרלינג כדי להחלישו עד שהנגיד הבריטי הרים ידיים.

בדה מרקר שמעו שקרה משהו עם ליש"ט וג'ורג' סורוס ב-1992, והתאימו את הסיפור לאידאולוגיה שלהם, אבל לא ממש טרחו לדקדק בפרטים, כמו פרשן שישמע שהיה משהו עם בגין, מצרים וסיני ב-1979 ויסיק שבגין כבש אז את סיני.

ובכן, מה שקרה ב-1992 עם הליש"ט ועם ג'ורג' סורוס הוא בדיוק ההיפך מהמתואר ונושא את מוסר ההשכל ההפוך. הנגיד הבריטי ניסה אז לחזק את הלירה שטרלינג יותר משערה האמיתי, לא להחליש אותה. ואכן, חיזוק המטבע לאורך זמן בידי הבנק המרכזי הוא מעשה כמעט חסר סיכוי, שכן יתרות המט"ח ילכו וידלדלו תוך כדי כך.  סורוס הבין זאת והימר הימור נגדי בהצלחה.

לעומת זאת, אין לנגיד בנק כל קושי להחליש את המטבע שלו ככל רצונו, כפי שמצפים מקרנית פלוג לעשות. זו שאלה של רצון ושל תועלת, לא של יכולת. תמיד פלוג תוכל להדפיס עוד שקלים ולקנות איתם דולרים, גם אם תרצה ששער הדולר יעמוד על שבעה שקלים.

נ.ב התעמקתי בשורש של השטות הזו וגיליתי אותה כאן. הטוקבקיסטים מתגלים שם כהרבה יותר חכמים וידענים מנחמיה שטרסלר (גאון כלכלה גדול הוא לא, אף שאני מחבב דעותיו בעד חופש כלכלי)

9 תגובות על ״ההיסטוריה הכלכלית האלטרנטיבית של דה מרקר״

  1. אהלן,

    שאלת תם – מהיכן מגיע הכסף איתו רוכש בנק ישראל את הדולרים בשוק – האם מהדפסת כסף מזומן ממשי – שטרות;
    הנפקת חוב (מק"מ);
    עדכון חשבון בנק ישראל בכסף חדש ואלקטורני המופיע יש מאין על הצג;
    או מתקציב המדינה אולי, דרך משרד האוצר למשל.
    כמובן שיכול להיות שישנה אפשרות אחרת שלא חשבתי עליה.

    בברכה,

    מיכאל

    אהבתי

  2. בנק ישראל נוהג להנפיק מק"מ כדי להשיג שקלים לקנות איתם דולרים.
    זו הסיבה שהפעולה הזו עולה לו בהפסדים. הוא משלם ריבית על המק"מ שהיא גבוהה יותר מהריבית שהוא מקבל על הדולרים.
    בנק ישראל יכול, אם ירצה, לקבל את הכסף על ידי הדפסת כסף אלקטרונית, אבל לעת עתה הוא מעדיף שלא לעשות זאת, מחשש להעלאת האינפלציה.

    אהבתי

  3. אז אם הבנתי נכון, לקניית הדולרים ע"י בנק ישראל ישנה עלות מרובעת:
    1. הגברת האינפלציה.
    2. הגדלת החוב הלאומי, המובילה להגדלת הוצאות המימון של המדינה.
    3. עלות אלטרנטיבית מעצם אי השקעת הכספים בהשקעה מניבה (אלא בדולרים).
    4. פגיעה ברווחיות של יבואנים, ולמעשה ייקור המוצרים המיובאים במשק.

    האם ישנן עלויות נוספות שלא חשבתי עליהן?

    כמו כן, להבנתי, התועלת היחידה המושגת מרכישת הדולרים הינה חיזוק שער הדולר לעומת השקל, מהלך המשפר את רווחיות היצואנים.

    האם ישנן תועלות נוספות לרכישת הדולרים?

    תודה מראש על התשובות,

    מיכאל

    אהבתי

  4. 1) אתה מתייחס להגברת האינפלציה כעלות, אבל אם האינפלציה נמוכה מהיעד (כפי שהיא כרגע) אז העלאת האינפלציה היא טובה ולא בעייתית.
    2)האפקט הישיר הוא בהגדלת החובות של בנק ישראל, אבל האפקט העקיף, והמשמעותי בהרבה, דווקא מפחית את ערך חובותיה של הממשלה. הרי כמעט כל חובותיה נקובים בשקלים, והערך הריאלי של השקל יורד בשל עליית הדולר לעומתו.
    זו הסיבה שאם למשל יוון וספרד היו משתמשות במטבע משלהן, בעיית החובות שלהן הייתה נפתרת מאליה. הפיחות בשער המטבע שלהן היה הופך את הערך הריאלי של החובות שלהן לנמוך.
    3) מסכים. השקעה באג"ח דולריות היא השקעה רעה מאוד בזמננו.
    4) אכן, זו הבעיה המרכזית באמת. החיים של כולנו נעשים יותר יקרים, מכיוון שיותר יקר לנפוש בחו"ל ויותר יקר להזמין באיביי, ויותר יקר לקנות כל מוצר מיובא שהיבואן מסוגל לגלגל לצרכן את התייקרותו.

    אני בעד קניית דולרים משום שלהערכתי העזרה ליצואנים (ולתיירות) צפויה להניע את גלגלי המשק, ולכן היא לא רק עניין סקטוריאלי. היצואנים ירוויחו יותר, המשכורות בענף היצוא יגדלו, עובדי הענף יוציאו יותר במסעדות וכו'. בעקיפין אני די בטוח שגם ענף היבוא ייצא מורווח בסופו של דבר.

    אהבתי

  5. תודה על ההתיחסויות.

    אני חושב שצריך להפריד בין העלויות לתועלות של רכישת הדולרים.

    אתייחס לדברים בסדר שהתחלנו בו כבר למעלה..

    1. אינפלציה אכן יכולה להיות חיובית ברמה מסוימת – לתמרץ השקעות וצרכנות, ולשחוק את החוב הלאומי.

    2. אלא שהגברת האינפלציה לרמה ראויה לא אומרת שהגדלת החוב הלאומי כשלעצמה היא חיובית. למשל, אם בנק ישראל היה ממציא יש מאין כסף אלקטרוני בחשבון הבנק שלו – היינו נהנים מהאינפלציה אך נמנעים מהגדלת החוב הלאומי. על כן, אני חושב שאי אפשר שלא לראות בהגדלת החוב הלאומי (כל עוד בנק ישראל קונה את הדולרים באמצעות הנפקת מק"מים) עלות.

    3. אכן בעיה… קשה להעריך את העלות לדעתי.

    4. גם כן בעיה קשה, בייחוד לאור העובדה שמוצרים מיובאים בישראל גם כך מאוד יקרים, פעמים רבות עקב חוסר תחרותיות ומכסים.

    כיצד אתה מגיע למסקנה כי התועלת עבור היצואנים עולה על שאר העלויות?

    תודה על סיעור המוחות,

    מיכאל

    אהבתי

  6. לגבי נקודה 2 – זו נקודה שחזרתי אליה פעמים רבות בבלוג. השאלה שנשאלת היא מה המשמעות השלילית של חוב, כאשר אין סכנה של חדלות פירעון. והתשובה שלי היא שאין לחוב משמעות שלילית במצב כזה. לבנק מרכזי אין סכנה של חדלות פירעון בהלוואות שהוא נוטל במטבע המקומי שלו, ולכן איני רואה משמעות שלילית לצבירת חוב על ידו.

    לשאלתך המסכמת, ההנחה היסודית שלי היא שהדבר הראשי שמניע כלכלה הוא שלצרכנים יש כסף והם רוצים לבזבזו. בהעדר כסף בארנק אף אחד לא ילך לחנות, ואף אחד לא יקנה כלום מהמפעל, ואף אחד לא יפתח מפעל, כי לא יהיה למי למכור.
    כמדומני שההנחה הזו היא קונצנזוס גם בקרב המקרו-כלכלנים, ולכן מקובל וידוע שבנקים שרוצים לעודד את הפעילות המשקית מורידים ריבית, וכך מגדילים את כמות הכסף שבידי הצרכנים.
    אם נציב שער רצפה לדולר, אז יותר כסף יזרום למשק מקונים בחו"ל, והכסף הזה יזרום למשכורות ולרווחי הון, ומשם יזרום לצריכה וכך יתניע את הפעילות במשק. אם לא נציב שער רצפה, יהיו פיטורים ויקרה היפוכו של דבר.

    אהבתי

  7. מי משלם את הריבית על החוב(והחוב עצמו) של בנק ישראל אם בנק ישראל לא מצליח לשלם את זה מהרווחים שלו?
    האם זה נקרא שהמדינה במינוס?
    ז"א האם זה נספר כחוב של המדינה?(בתקציב שרואים ש כ 33 אחוז הולך לחובות-האם זה שם?)

    או שמבחינת התקציב זה לא משנה ותמיד בנק ישראל אם הוא לא מצליח להרוויח עוד כסף אז הוא פשוט יוציא עוד חוב ועוד חוב עד שהמטבע המקומי יקרוס.

    אהבתי

  8. המאזן של בנק ישראל מנותק ממאזן החוב של הממשלה. יוצא הדופן היחיד לכך הוא שרווחי בנק ישראל עוברים לממשלה.
    הריביות של בנק ישראל מגדילות את גרעונו, אך אינן נכללות בחוב הממשלתי.
    אני לא מאמין שחוב כלשהו יגרום למטבע הישראלי לקרוס. מה שעלול לגרום למטבע הישראלי לקרוס הוא רק חוסר נחישות להעלות את הריבית מול התפרצות אינפלציה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: