אנחנו שומעים ללא הרף על "הדפסות הכסף" ועל כך שהשווקים מוצפים ב"כסף זול", אבל בפועל הכסף ממש לא כל כך זול. למעשה, כנראה לא הייתה תקופה מאז מלחמת העולם השנייה שבה הכסף כל כך שמר על ערכו. והעובדות מדברות בעד עצמן: בכל העולם האינפלציה, כפי שנמדדת על ידי איסוף אלפי מחירים מהשווקים, היא נמוכה מאוד. כלומר הכסף שומר על ערכו יותר מאי פעם.
איך יכול להיות שהפער בין הדימוי של "הכסף הזול" לבין העובדות המדידות הוא כה גדול? ובכן, זה לא מקרה ראשון בהיסטוריה האנושית של פער כזה. בימי קדם בני האדם היו בטוחים גם שהארץ שטוחה, שהשמש סובבת סביב כדור הארץ ושלגבר ולאישה מספר שונה של שיניים. כך היה נדמה להם, עד שבא מישהו וטרח למדוד – וגילה אחרת.
אבל בעוד שבארה"ב בן ברננקי וג'נט ילן מבינים את בעיית הכסף היקר מדי ועושים מאמצים רבים כדי לפתור אותה, באירופה, שם המצוקה עוד גדולה בהרבה מזו שבארה"ב, ושבה מדינות בדרום היבשת מתמודדות עם 20% אבטלה, לא עושים הרבה. נגיד הבנק המרכזי האירופאי דראגי פועל בצורה מהוססת ועושה רק את המינימום הנדרש למניעת פירוק גוש האירו.
בנסיבות אלו האירו הופך למטבע שאין בו אינפלציה בכלל. ביוון אפילו שוררת דפלציה שנתית של 3%, רמה מבהילה של ירידות מחירים המלמדת על עומק השפל. דיפלציה היא מעגל קסמים המנציח את עצמו. הציפיות לירידת מחירים מובילות לירידת מחירים נוספת. במקום לעשות דברים קונסטרוקטיביים עם כספם, אנשים אוגרים מזומן, בתקווה לעלייה מתמשכת של ערכו. בנוסף, משקיעים החוזים שהאירו ישמור על ערכו אוגרים גם הם את המטבע ומזניקים את ערכו לעומת הדולר ומטבעות אחרים, כך הם מגדילים את עלויות העבודה ביבשת וכך מקשים עוד יותר על מדינות אירופה להיות תחרותיות לעומת מדינות אחרות.
מותה של האינפלציה באירופה יכול להביא לעשור ארוך ועגום של אבטלה גבוהה וצמיחה נמוכה. יהיו שיתלו את צרותיה של אירופה במדיניות רווחה נדיבה מדי, יהיו שיתלו אותן בדמוגרפיה שלילית. אל תאמינו להם – כל אלו גורמים שוליים ביחס לגורם החשוב מכולם – הסירוב של נגיד הבנק המרכזי ללחוץ במלוא הכוח על הכפתור של מדפסת הכסף.
תמריץ 
דראגי הוא לא המקור. הוא התוצר. תוצר של אופן מחשבה ושל תרבות ערכית-פוליטית חדשה שנוצרה באירופה המאוחדת. דראגי הוא לא איש פרטי אלא תוצר של מדיניות פוליטית אימפוטנטית שיצרה פקידים קונפורמיסטים שמדברים על ערכים ליברליים ועל חזון אירופאי במקום לפעול ולדאוג לאחוזי תעסוקה קבילים ולשאר תחומי אחריותם המעשיים באמת. של מדינות שמסרו את הריבונות שלהן, ומשעה שעשו כן איבדו אט אט את האחריות לאזרחים שלהם ובכל בעיה מגלגלים עיניהם לפקידים האירופאים ותו לא. פקידים שמתהדרים בחוזקו של האירו (סמל לאיחוד אירופה) המעיד בעיניהם על יציאה מהמשבר, כאשר ההתחזקות שלו בשנים האחרונות, ובעיקר בשנה האחרונה, היא סימפטום למשבר יותר גדול שיקרה לאירו. אינפלציה היא דבר נורא אבל דיפלציה נוראה עוד יותר. אם האירו היה מתחזק בגלל פעילות ייצורית או הגדלת ייצוא זה היה מצוין אבל הוא מתחזק בגלל לחצים דיפלציוניים כי אנשים צוברים כסף במקום ליצור פעילות כלכלית וזה הרסני.
בניגוד לדבריך, אי אפשר להתעלם מהקשר ההדוק למדיניות רווחה נדיבה, אבל כבר לא מדובר במדיניות רווחה בלבד אלא במדיניות פוליטית כללית
וזה מתקשר בדיוק נמרץ לכל הנושא האירופאי הכללי. נגמרו הימים הישנים. אירופה חייה בסרט אחד גדול שבו נותקו הקשרים הישנים והאינטואטיביים שבין עבודה לרווחה ושבין מאמץ לשכר. במצב שכזה כל מערכת התמריצים עוותה וגם הדפסת כסף לא תעזור.
ראה מאמר חשוב ביותר של גיל מיכאלי בשם "ביי ביי, דמוקרטיה" על אזרחי אירופה בעידן כלכלת השפע:
http://compress.co.il/inthenews/outside/%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%9C%D7%90-%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%A1#.Us-RzdJ_s9A
[למאמר שלושה עמודים]
אהבתיאהבתי
מסכים עם הפסקה הראשונה שלך. לגבי הפסקה השניה, אני חושב שדבריך מרחיקים לכת. לא בטוח שנותק הקשר בין עבודה לרווחה באירופה. דווקא נראה לי שיש מגמות ימניות ברוב הארצות פרט לצרפת – כלומר מקצצים ברווחה מופרזת ובמיסוי מטורף.
והראיון עם הפרופסור נהדר. לא חשבתי על הדברים כך, אבל אין ספק שהדמוקרטיה באירפה רוקנה מתוכנה מבחינת שלטון העם. הימין האירופאי שנחשב פופוליסטי, כמו חירט וילדרס בהולנד ומפלגת העצמאות בבריטניה, מנסה להחזיר את השלטון לעם, ונראה מה יהיה עם זה.
אהבתיאהבתי
הריאיון עם פרופסור גושה ממש פתח לי את העיניים. עד אז הסתכלתי על אדם כמו נייג'ל פראג' הבריטי כמתלהם ותו לא, והמאמר גרם לי להבין את הטענות של פראג' וחבריו ולבחון את אירופה מחדש. עד אז הסתכלתי על האיחוד האירופי כיציר אידיאלי ורצוי. חבל שאין מגושה עוד חומרים. הבלוג שלו בצרפתית והספרים שלו באנגלית הם בנושאי פילוסופיה של הדת.
דבר נוסף שהוא לא מזכיר בריאיון זה ההגירה המוסלמית. נושא הוא די סגור מעיסוק בצרפת, אבל קשור קשר הדוק לריקון הדמוקרטיה מהאיחוד האירופי.
אהבתיאהבתי
אתה מבלבל בין אינפלציה ובין עליית מחירים.
זה נכון שמקובל למדוד את האינפלציה על ידי עליית המחירים, אולם השניים אינם זהים. אינפלציה היא הגידול בהיצע הכסף, נקודה. אם אני מדפיס טריליון דולר ומחביא אותם מתחת למזרן שלי, אז לפי הגדרה יצרתי אינפלציה, אולם בכל זאת לא נראה עליית מחירים.
בדומה, אם הדולרים הללו תקועים במאזנים של הבנקים הגדולים, גם אז לא נראה עליית מחירים מיידית. היא תגיע באיחור אופנתי, כאשר הכסף יחלחל סוף סוף אל השווקים.
כמו כן, אתה יוצא מנקודת הנחה שנתוני מדד המחירים צרכן הם אמינים, וזאת למרות שהלמ"ס הוא רשות ממשלתית, ושלממשלות העולם ישנו אינטרס חזק להציג מצג שווא של אינפלציה נמוכה (על מנת שיוכלו לשמור את הריבית נמוכה, על מנת שיוכלו לממן את תשלומי הריבית על החובות הלאומיים המאמירים).
אהבתיאהבתי
אין טעם בוויכוחים סמנטיים. בכל מקרה, אנחנו כבר מחכים שנים לכך שהכסף יחלחל סוף אל השווקים ויעורר את ההיפר-התייקרות הצפויה, ובינתיים לא רואים את זה קורה.
לגבי האמינות של הלמ"ס – בוא לא נדבר בסיסמאות, בוא נדבר על מחירים. איזה מחירים על מוצרים ספציפיים שילמת לפני חמש או שבע שנים ואיזה מחירים אתה משלם היום. עשיתי את החישוב הזה על מחירים שאני מכיר מחיי האישיים, והתוצאות לא רחוקות מההתייקרות הממוצעת שמדווחת עליה הלמ"ס. מי שיש דירה בבעלותו מ-2007 חווה אף התייקרות פחותה לדעתי.
אהבתיאהבתי