מעמד הביניים לא יכול להסתפק יותר בממוצע?

קראתי בסוף השבוע את ספרו של טיילר קוואן, "סוף לממוצע" (Average is over). התזה העיקרית היא שמכונות יבצעו את העבודה שעושים היום עובדים פשוטים, למשל נהגי מונית או עובדי כפיים. התפתחות זו תוביל לפערי הכנסה מתרחבים. יהיה מעמד שלם של אנשים – בפרט אלו שכיום נמנים על מעמד הביניים הנמוך, שלא תהיה עבורם כל תעסוקה, בעוד האחרים יצטרכו לשקוע במירוץ עכברים של ממש כדי ללמוד מיומנויות רלוונטיות בעולם שבו המכונות שולטות. מצד שני, קוואן מציג השקפה אופטימית יותר לגבי התפתחותו של חינוך זול (דבר שהעדרו מעיק במיוחד באמריקה), בשל עליית החינוך המקוון ובאופן כללי להיווצרות שפע של מוצרים זולים ובידור זול, בשל יכולת הייצור של המכונות.

מי שמוצא עניין בתזה של קוואן יוכל ללמוד עליה עוד בקישור הבא:

http://www.npr.org/2013/09/12/221425582/tired-of-inequality-one-economist-says-itll-only-get-worse

הספר עצמו פחות מדי שיטתי לטעמי וכולל גלישות מוגזמות לתחומים לא כל כך רלוונטיים כמו שחמט, שלדעתו מנבא את עליית המכונות. אמת, בשחמט המחשב ניצח את האדם ניצחון מוחץ, אבל אולי שלא במקרה, שחמט הוא תחום שלא רלוונטי כלל לדברים שבני אדם באמת צריכים. בתחומים שבני אדם נדרשים אליהם, עדיין צריכים להעסיק בני אדם.  שאלתם עצמכם למשל מדוע בתי קפה, בפרט בתי הקפה בארץ שכיום מצויים במירוץ להוזלת מחירים, עדיין מעסיקים אנשים בדלפק ולא מסתפקים במכונות אוטומטיות לממכר מזון וקפה, שכבר קיימות מזה שנים רבות?   מצד שני, אולי זה רק עניין זמני.