למה כל כך קשה לקלוט את ההבדל בין חובות במטבע המקומי לבין חובות במטבע זר?

יש דבר שגורם ממש השתוממות. יש המון פרשנים כלכליים ופרופסורים לענייני כלכלה שמדברים בביטחון ובידענות על האסון בצבירת חובות ממשלתיים וביחס חוב גבוה, מה שלדעתם יוביל לעליית ריביות דרמטית ולקריסת המשק. כששואלים אותם להוכחה, הם ממהרים לדבר על מדינות כמו יוון וספרד. נראה שהם פשוט לא מסוגלים לקלוט את ההבדל בין מדינה שהחוב שלה נקוב במטבע משלה למדינה שהחוב שלה נקוב במטבע זר. למדינה שהחוב שלה נקוב במטבע משלה יש כסף שצומח על העצים (בחצרו של הבנק המרכזי שלה) ויאפשר לה תמיד לפרוע את החוב. למדינה שהחוב שלה נקוב במטבע זר אין עץ שכזה.

אתה תוהה מה דפוק באנשים האלו, שחלקם הגיעו למדרגת פרופסורים לכלכלה, וחלקם לדרגת שר אוצר (כמו יאיר לפיד שאיים ביווניזיציה של המשק הישראלי, אם תוכניות הקיצוץ שלו לא יתגשמו), וחלקם למדרגת הפרשן הכלכלי הבכיר בארץ (מירב ארלוזורוב).   האם הם נולדו עם איי קיו כה נמוך, גובל בפיגור, שלא מאפשר להם לערוך הבחנה כה פשוטה? קשה להאמין. דברים אחרים שעשו ושכתבו מעיד על איי קיו גבוה. האם מדובר בפגם אורגני באזור מאוד ספציפי במוח האחראי להבחנה הזו? קשה להאמין שהאבולוציה יצרה אזור ייעודי במוח שמטפל בחשיבה מוניטרית המתאימה למאה ה-21.  אז מה כן? תעלומה.

כפי שכותב היום פול קרוגמן בהתייחס לטענה של קנת רוגוף (הזכור לרעה). אין שום מודל כלכלי שמצדיק את הטענה שמדינה השבויה בריביות קרובות לאפס, שהחוב שלה נקוב במטבע משלה, צפויה להגיע למשבר חוב בשל גרעון. אין שום הצדקה, במילים אחרות, למדיניות הקיצוצים שהונהגה בבריטניה. אין שום הצדקה, במילים אחרות, למדיניות הקיצוצים שהנהיגו פה סטנלי פישר, קרנית פלוג ויאיר לפיד.

איני בא לומר שמדינה עם מטבע משלה לא יכולה תיאורטית להחליט להפוך לזימבבואה, לתת מיליונים לכל אזרח וכך להפוך את כספה לחסר ערך. הדבר יוליד אינפלציה דרמטית. אבל כאשר הריביות הן באזור האפס, מה שמעיד שבשווקים מסתובב הרבה פחות כסף מהנדרש, לדבר על התסריט הזימבבואי זה כמו להזהיר חולת אנורקסיה שאסור לה לאכול מלפפון ועגבניה, פן תהפוך למקרה קשה של השמנת יתר. בוא קודם נגיע למצב שחולת האנורקסיה מתייצבת על משקל נורמלי. אחר כך נפחד מהשמנה.