האם דה מרקר מתחרפן?

נראה שדה מרקר עובר תהליך של התחרפנות מסוימת. אפשר לראות זאת בשנאת העשירים שנושבת מהמאמרים של איתן אבריאל, מההתמכרות של גיא רולניק למדד הפריון שהוא פיקציה סטטיסטית מטופשת, ועכשיו במאמר רדיקלי שמפורסם ככותרת ראשית ודורש לתקן את מערכת הכסף מהיסוד, להפסיק לתת לבנקים לשלוט בהנפקת החובות.

הבעיה היסודית שהמאמר מצביע עליה היא אכן בעיה, אבל היא ניתנת לפתרון בצורה הרבה פחות רדיקלית והרבה יותר פשוטה מהאלטרנטיבה שמוצעת לה במאמר.

אם נוצר מצב שבו יש יותר מדי חובות במשק והדבר גורר מיתון, פשוט צריך סובלנות גדולה יותר לגירעון ממשלתי ולהפחתות מס, בהתאם לאסכולה הקיינסיאנית שהיא במיינסטרים של הכלכלה.

בעקבות הגדלת הגרעון והפחתות המס, המגזר הפרטי יקבל יותר כסף מהממשלה ולכן יהיו לו פחות חובות. לממשלה אמנם יהיו יותר חובות, אבל מאחר שהחובות נקובים במטבע שהממשלה יוצרת בעצמה ברצונה השרירותי , החובות האלו לא מסכנים אותה בחדלות פירעון ובעצם לא מהווים שום איום. הרי תמיד יהיה ביכולתה להדפיס עוד כסף לפרוע את החוב.

אם אכן דה מרקר היה מקדם סובלנות גדולה יותר לגרעונות ממשלתיים ולהפחתות מס, בתקופה שבה הריבית נמוכה מדי והמגזר הפרטי שקוע בחובות, זה היה נפלא. למרבה הצער ההיפך הוא נכון – הרי היו אלו כתבי דה מרקר שציינו את הגירעון הנוראי כאות לכישלון של ממשלת נתניהו ושל מדיניות הורדת המסים שלה. בעוד שהגרעון הזה היה הישג גדול, לא כישלון. והפחתתו בידי לפיד – טעות איומה.

מודעות פרסומת

8 תגובות to “האם דה מרקר מתחרפן?”

  1. יאיר Says:

    1. אנא הצג הוכחה מההיסטוריה הכלכלית של מדינת ישראל שהפחתות מיסים הפחיתו את הגרעון. כמובן שזה לא מספיק שתהא הפחתת שיעור הגרעון (כי את זה ניתן ליצור בעזרת צמצום השירותים שמעניקה הממשלה), אז בבקשה ציין מקרה היסטורי ישראלי שהפחתת מיסים ללא פגיעה בשירותים (או נירמול צמצומם) אכן תרם להפחתת שיעור החוב.
    ללא מקרה בוחן אמיתי לא ניתן להתייחס למה שאתה אומר.

    2. בא נעזוב את שנאת העשירים של אבריאל ונתמקד במאמר של ביל סטיל:

    א. אתה אומר שאתה מסכים לבעיה שמוצגת במאמר. אז איך הפתרון שלך – "סובלנות לגרעון" – אמורה לפתור חלוקה לא שיויונית של העושר, עוצמת יתר בידי הבנקים ובועת נדל"ן? לא ברור

    ב. תכלס, אחרי כל הטענות של סטיל הוא למעשה מציע שהרזרבה תעלה ל- 15%, ואם זה יפתור את הבעיות שהוא מציג, אז להמשיך בכיוון הזה. מה רדיקלי בהצעה הזאת? תן טיעון אחד נגד במקום לכנות את ההצעה כרדיקלית.

    אהבתי

  2. תמריץ Says:

    1) אני לא טוען שהפחתת מסים תפחית את הגירעון. היא יכולה להפחיתו או להעלותו. זה לא ממש משנה כי הגרעון כשלעצמו לא דבר רע בעיניי. האינטואציה שאומרת שהגירעון נורא נורא רע היא הגרסה המודרנית של האינטואציה שאמרה להמונים בעת העתיקה שהארץ שטוחה.
    ייתכנו נסיבות שבהן ריסון הגרעון יהיה חיוני לריסון האינפלציה, אבל ייתכנו גם נסיבות הפוכות שבהן ההיפך יתבקש, ואנחנו קרובים היום יותר לנסיבות ההפוכות. כך שלא ניתן לדבר על גירעון כדבר רע בהכרח.

    2) א) ראשית, חלוקה לא שוויונית של העושר היא תוצאת לוואי בלתי נמנעת של מנגנון תמריצים קפיטליסטי, שהוא הדרך הטובה ביותר לנהל את הכלכלה, כך שאיני רואה בו כשלעצמו בעיה. עם זאת, אני מכיר בכך שיש בעיה במצב שבו מעט מאוד אנשים יצרכו משאבים שיכולים לספק המונים. הסברתי בעבר למה לדעתי זו בעיה שמגזימים בשכיחותה. אף על פי כן במקומות שבהם היא כן קיימת, צריך לספק לה פתרונות ספציפיים.

    שנית, הפתרון לעוצמת היתר של הבנקים הוא חיזוק מוסדות אחרים לנתינת אשראי, בראש ובראשונה הבורסה. אבל בסופו של דבר אין מנוס מקיומם של מוסדות פרטיים שיתמקצעו במתן אשראי, וממה שאני מבין – גם בהצעתו של סטיל הם יתקיימו.

    שלישית, בועת הנדל"ן קיימת בראש ובראשונה כי יש מחסור בדירות. זו בעיה בעולם הריאלי. אבל אין ספק שהריבית הנמוכה תרמה תרומה משמעותית לבועת הנדל"ן. הגדלת הגרעון תגביר את הלחצים האינפלציוניים ולפיכך תכריח את בנק ישראל להעלות את הריבית, וכך תפגע בבועה. אני מודע לכך שזה לא יהיה קל למי שלקח משכנתאות בריבית משתנה, ובכל מקרה איני תומך בהעלאה חדה ופתאומית של הריבית.

    ב) בוא נעזוב את השאלה האם ההצעה רדיקלית או לא. זה ויכוח על הגדרה, ואיני אוהב ויכוחים כאלו. השאלה היא מה בדיוק היא פותרת. אם עדיין לקיחת הלוואות תהיה תלויה ברצונם הטוב של מוסדות פיננסים, מה הרווחנו? ברגעי משבר הם עדיין לא ירצו לתת אשראי, וגם הלקוחות עצמם לא ימהרו לבקש.

    אהבתי

  3. יאיר Says:

    ראה מאמר של כלכלן ידוע בארה"ב (למיטב ידיעתי הוא מקובל גם על המיינסטרים וגם על ה- MMT):

    http://www.nytimes.com/roomfordebate/2013/10/02/can-obama-ignore-the-debt-ceiling/government-doesnt-have-to-borrow-to-spend

    הוא אומר שניתן להגדיל את תקרת החוב האמריקאית ללא שום הגבלה כפי שאתה טוען והוא גם אומר שחוב ציבורי זה פיקציה.

    אבל הוא גם אומר דבר חשוב לגבי מערכת הכסף שלנו. הוא טוען שהשיטה הנוכחית של הנפקת אג"ח מול יצירת כסף טובה לבנקים שמרוויחים את ההפרש בין הריבית על החוב הממשלתי שהם מקבלים בהחזקת האג"ח לבין הריבית הנמוכה שהם משלמים על חשבונות הרזרבה של הלקוחות.
    שזה לא רחוק ממה שאומר סטיל במאמר שקישרת אליו.

    אהבתי

  4. תמריץ Says:

    אני אוהב לקרוא את גלבריית', שהוא אדם חכם מאוד, אבל הוא איש שמאל, אפילו שמאל רדיקלי, והוא הגיע ל-MMT מהכיוון הזה, כמו רוב תומכי האסכולה, וזה צובע את דעותיו בגוון מסוים.

    ויתור טוטאלי על שימוש באג"ח לטובת הדפסת כסף ישירה זהו בדיוק הרעיון הרדיקלי שדיברתי עליו. הוא לא ממש משנה בסיטואציה הנוכחית כי הריביות במילא נעות סביב אפס, ואולי למען האמת היו אמורות להיות שליליות. אבל בסיטואציה אחרת, שהייתה שכיחה יותר לאורך שנים, ריבית אפס על חוב ממשלתי תגרום אינפלציה ואף היפר אינפלציה. אנשי MMT מציעים לפתור אינפלציה לא על ידי העלאת ריבית, אלא על ידי מיסוי, למשל מע"מ שיקפוץ ברגע שתתחיל אינפלציה. איני יכול לחשוב על כל ההשלכות התמריציות שיהיו לכך, ואולי זה יכול לעבוד. אבל אני לא באמת רואה סיבה לעשות ניסויים כל כך רדיקליים כשיש אלטרנטיבה הרבה יותר פשוטה – פשוט להמשיך עם המצב הקיים עם קצת פחות חרדת גרעון, לפי הקיינסיאניות הטובה והישנה.

    אהבתי

  5. יאיר Says:

    אבל בהמשך המצב הקיים אנחנו משלמים ריבית על החוב הציבורי. שליש מתקציב המדינה הולך על תשלום חובות. זה כמו פנסיה תקציבית – משלמים למי שלא עובד על חשבון מי שעובד. משעבדים את העתיד בשביל העבר.

    מה ההיגיון בלקנות אגרת חוב ממשלתית שמעניקה לי ריבית אבל לשלם את זה בחזרה דרך המיסים שאני משלם?
    זאת פשוט דרך להעברת הון מחלק אחד של הציבור לחלק אחר.
    מה ההיגיון?

    גם הכסף שהולך לבנקים על ריביות היה יכול להישאר בידי הציבור. האם פירוק שוק הסלולר היטיב עם הציבור או הרע עימו? אם חלק נכבד מרווחי מערכת הבנקאות היו נשארים אצל הציבור האם זה לא היה הרבה יותר מתמרץ את הכלכלה?

    נוצר משולש:
    המדינה מנפיקה אג"ח –> הבנק קונה אותה –> הבנק מלווה כסף לאזרחים –> האזרחים משלמים ריבית לבנק + האזרחים משלמים מיסים למדינה שתשלם לבנק.
    היכן היעילות? אולי נשלם ישירות על השירותים שאנחנו מקבלים ע"י מיסים במקום לנפח את התשלום ע"י מתווכים שקוראים להם בנקים?

    אהבתי

  6. תמריץ Says:

    למערכת הבנקאות יש תפקיד חשוב – הקצאה יעילה של האשראי. אין לי ספק שיש שם עודפי שומן עצומים, בארץ ובעולם. אבל לא הכול שומן, ואני די בטוח שגם הרוב אינו שומן. התפקיד של הבנקאים חשוב באמת.

    הקטע של ההנפקה של האג"ח והריבית שעוברת למדינה ואז ולבנק וכו' – זה לא באמת גוזל משאבים. אולי יש כמה אנשים וכמה מחשבים שמועסקים בלנהל את האופרציה הזו. אני לא חושב שמדובר במשאבים עצומים, ולמשאבים שכן מוקצים יש חשיבות כי מביעים את דעתו של השוק החופשי על נושאים כמו אינפלציה וכמו רמת הסיכון שמוכנים ליטול במשק וכמו שכתבתי, יוצרים כלי שמאפשר שליטה באינפלציה.

    בכל מקרה המשאבים העצומים של הבנקאות מופנים להקצאת אשראי ללקוחות פרטיים, ללוקחי משכנתא, ללקוחות עסקיים, בניהול חשבונות עו"ש וכו', אלו דברים שתמיד צריכים ותמיד יצטרכו, לא משנה איך תשנה את השיטה.

    כמו תמיד אני מזכיר – התפקיד של מי שרוצה לייעל את הכלכלה אינו לחסוך כסף. כסף תמיד אפשר להדפיס עד אינסוף, אם יש צורך בכך. המטרה היא לחסוך במשאבים, ואיני רואה כיצד אפשר להיפטר ממשאבים משמעותיים שהבנקאות תופסת בעולם באמצעות שינוי השיטה.

    אהבתי

  7. יאיר Says:

    גם אם תפקיד הבנקאות הוא הקצאת אשראי, למה זה דוחה את ההצעה של ביל סטיל להגדיל את החלק של הכסף הממשלתי בכלל הכסף שמסתובב?

    אהבתי

  8. תמריץ Says:

    אולי עולם שיתנהל לפי עצתו יהיה טוב יותר. איני בטוח שלא. אבל הטפה לשינוי הזה תסיח את הדעת משינוי קיינסיאני הרבה יותר פשוט ומיידי לביצוע.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: