לקראת המשבר הפוליטי הממשמש ובא באמריקה

בדעותיי אני די נוטה ימינה, ולכן יש לי גרעין של אהדה בסיסית למפלגה הרפובליקנית בארצות הברית. ועם זאת, די מעציב להתבונן באופן שבו הפוליטיקאים של המפלגה הזו מתנהגים בימים אלו. הם מתנהגים כאילו ברק אובמה אינו נשיאם, אלא אויב מר שכל תכסיס שפל מוצדק במלחמה בו, ויהיה המחיר שישלם הציבור האמריקני אשר יהיה.

החוקה של ארצות הברית נחשבה מאז ומתמיד ליצירת מופת משפטית שהכינה את הקרקע לעלייתה של המעצמה הגדולה בעולם. עם הצלחה קשה להתווכח, ובכל אופן בימים אלו אנו נוכחים בפגמיה. הפיצול בין מוסד הנשיאות, הסנאט ובית הנבחרים מאפשר לזרוע אחת, אם היא נשלטת בידי פוליטיקאים חסרי אחריות, לשתק את הזרועות האחרות. כך, הרפובליקנים הצליחו להשתלט על בית הנבחרים על ידי טריקים מלוכלכים, ומבלי שאפילו קיבלו רוב בבחירות אליו, והם משתמשים בניצחון הזה כדי לשתק את הממשל האמריקני.

פעילותם עומדת להגיע לשיא במהלך החודש הקרוב. בתחילת אוקטובר הם מתכוונים לשתק חלק מפעילות הממשל, אלא אם אובמה יסכים לדחות את יישום רפורמת הבריאות שלו, דרישה הזויה ונטולת סיכוי, שכן רפורמת הבריאות הזו, בת טיפוחיו של הנשיא, עברה בקונגרס והיא חוק תקף.  באמצע החודש צפוי לקרות משבר חריף עוד בהרבה – משבר תקרת החוב. בעבר הוגדרה תקרה שרירותית לכמות החוב שרשאית ארה"ב ללוות. כאשר האוצר האמריקני יגיע לתקרה הזו – הממשלה לא תוכל לגלגל עוד חובות. בעוד שהשיתוק החלקי של הממשל הצפוי בתחילת החודש יכול להיות נסבל יחסית, הרי שמצב שבו ארה"ב אינה משלמת ריבית ופורעת אג"חים או עומדת בתשלומי הביטוח הלאומי ובכל התשלומים האחרים שהיא חייבת בהם הוא מעין ארגמדון פיננסי, שאיש אינו יודע מה יוליד.

 הניבוי הסביר הוא שהמשקיעים יבינו שאפילו הרפובליקנים אינם מטורפים מספיק בכדי לדרדר את המדינה לתהום ויתעשתו במהרה, ולכן לא ימהרו למכור מניות ואג"חים בזול, והשווקים יישארו יציבים גם במהלכו של משבר חוב שכזה.  מצד שני, מדובר בסיטאוציה כל כך קיצונית ולא מוכרת, שקשה להיות בטוח בשום דבר.

במקרה חירום של ממש לנשיא אובמה יש שני ג'וקרים, אבל גם הם חריפים וקיצוניים וכנראה יהסס מאוד לפני שישתמש בהם. הג'וקר הראשון הוא שחוקת ארצות הברית קובעת במפורש, בתיקון ה-14 שהתקבל אחרי מלחמת האזרחים, שהחובות של ארצות הברית יכובדו. אמנם התיקון כוון לחובות שנצברו במהלך המלחמה, אבל לשון החוקה היא כללית והיא תקפה גם לחובות של ימינו אנו. מכאן שהנשיא רשאי לכאורה להכריז שבשם החוקה הוא עוקף את סמכות הקונגרס ומורה למשרד האוצר לשלם חובות.

הג'וקר השני הוא שאף שמדינות מודרניות נוהגות לגייס כסף על ידי גיוס אג"ח, הרי שיש להן כלי תיאורטי נוסף – הן פשוט יכולות להדפיס כסף, או לטבוע אותו, אם במטבעות ולא בשטרות עסקינן.  ואכן החוק האמריקני מאפשר למשרד האוצר לטבוע מטבעות פלטינה בכל ערך שיראה לנכון. מטרת החוק הייתה לאפשר הכנת מטבעות זיכרון וכיוצא באלו, אבל לדעת משפטנים רבים ונכבדים, אין מניעה מלטבוע מטבעות פלטינה ולהצמיד להן ערך שרירותי של טריליוני דולרים, מה שיאפשר לספק את צרכי הממשל.

טביעת מטבע פלטינום והכרזתו כשווה טריליון דולר אולי נראית כשעשוע היאה לקרקס, אבל בהפוך על הפוך, אפשר לראות בה חשיבות כלכלית ופילוסופית גדולה ורצינית מאוד – היא מדגימה שהכסף בסופו של דבר הוא פיקציה חברתית, ולא איזשהו אילוץ אמיתי שהטבע כפה עלינו. בכך היא מראה כמה מטופשת מלכתחילה היא חרדת החובות והמספרים. החשבונאות הכספית היא יצירה אנושית מלאכותית לחלוטין. במקום להשתעבד לה, על המדינה לעצב אותה בגמישות כך שתתאים לצרכיה.

15 תגובות על ״לקראת המשבר הפוליטי הממשמש ובא באמריקה״

  1. המצב הפוליטי בארה"ב אכן קשה. אובמה הפך להיות הנשיא הכי "מחוץ לגדר" בעשורים האחרונים. נשיאים אחרים, אף שהם היו ממפלגה אחת – הם בסה"כ כובדו גם בידי המפלגה הנגדית (על אף המחלוקות), וכבוד אין פירושו רק מחווה אישית אלא פעולה במשותף לקידום ענייניה של ארה"ב.

    יש שיאמרו שזה מגזענות – אבל לא זאת סיבת העומק. זה בגלל הפגיעה שהוא יצר (בעיניים אמריקאיות כמובן) בערכים האמריקאיים – פגיעה הן בערכים של יוזמה אישית וחירות והן פגיעה בערכים נוצרים (בל נשכח שחלק מהאמריקאים חושבים שיש להם נשיא מוסלמי).
    נחבר לזה את העובדה שהחברה האמריקאית יצרה חברה ותרבות קשים מאוד בשלושים השנים האחרונות, והתוצאות והמרירות פורצים עכשיו.

    אובמה במצב מאוד עדין. בעוד שנשיאים קודמים, על אף שהם לא הצליחו לקדם את רוב מה שהם רצו (אף אחד לא מצליח לעשות הכל) – בכ"ז הם קיבלו מקום של כבוד. אובמה נמצא על כרעי תרנגולת – או שהוא יצליח ליישם את הרעיונות העצומים שלו, ובהנחה שהם גם יצליחו בשטח – הוא יהפוך בדיעבד עם השנים להצלחה אמריקאית, או שהוא לא יצליח ליישם את התוכנית שלו ומה שיזכר ממנו זה נשיא כושל שהיחס אליו כאל "טעות היסטורית".

    לכן לא מדובר רק על מאבק פוליטי. מדובר במאבק חברתי-רעיוני:
    "הצלחה" שלו פירושה שינוי מהותי של החברה האמריקאית (כפי שהימין רואה זאת). "כישלון" שלו פירושו המשך התדרדרות חברתית ואנושית של החברה האמריקאית (כפי שהשמאל רואה זאת).

    גם אני בא מהצד הימני אבל בקונסטלציה האמריקאית לא הייתי בוחר ברפובליקנים. ארה"ב נמצאת בנקודה שהיא חייבת נשיאים רפורמטורים כדוגמת רוזוולט ("ניו-דיל") או ג'ונסון ("החברה הגדולה"), אבל בעוד שנשיאים כאלו, על-אף שהם דמוקרטים, באו מהמיינסטרים – אובמה הגיע מהצד ולכן כל פעולה שלו נתפסת בחשדנות. לדעתי הוא לא יצליח לקדם את תוכניותיו, אבל זה מהסיבה שהוא לא איש של עשייה. אין לו ניסיון, הוא מגיע מפובלציסטיקה ולא מהשטח, וגם הפתרונות שלו מנציחים את הבעיות.

    אהבתי

  2. אני מסכים עם כך שאובמה עורר חשד שהוא נשיא אנטי אמריקני, עוין לערכים האמריקניים של יוזמה חופשית וחירות כלכלית וידידותי לאויבי אמריקה והמערב. אולי נוצר רושם כזה מאחר שהסתובב בחוגים של שחורים עם שנאה עמוקה לכל מה שנראה אמריקני וקולוניאליסטי, כמו הכומר שלו. זכור לי שתפסו את אשתו במהלך הקמפיין באמירה מסגירה לפיה "זו הפעם הראשונה שאני מתגאה בארץ שלי". גם אני חשדתי שהוא איזה נועם חומסקי מחופש שכזה. בפועל אני לא חושב שבמהלך כהונתו הפגין סימן שהוא שונה במשהו מקלינטון למשל.

    רפורמת הבריאות שלו לא נראית לי רדיקלית במיוחד. מי שהתרגל בארץ לסטנדרטים של רפואה ציבורית לכול (כאשר נותר ויכוח על נושאים משניים יחסית כמו שר"פ), ורואה אותה כדבר מובן מאליו גם אם הוא ימני בדעותיו הכלכליות, יתבונן בתימהון על המהומה שהרפובליקנים עושים מרפורמת בריאות צנועה יחסית. בפועל כבר מאז שהנשיא רייגן קבע שחדר מיון לא יכול לדחות מטופלים בסכנה, ארה"ב ויתרה על האתוס הקפיטליסטי הקיצוני לפיו אם אין לך כסף לשלם לטיפול רפואי תוכל למות ברחוב ואיש לא יושיט לך עזרה.

    אהבתי

  3. אובמה לא *מעורר* חשד, זאת המציאות.
    הרפורמה הזאת מתחילה כבר עכשיו עוד לפני שיושמה להשפיע על שוק העבודה בארה"ב שם מעבירים יותר ויותר עובדים למשרות חלקיות ע"מ להימנע מהחלת החובה העל המעסיקים שחלה רק כשיש 50 עובדים מעל 30 שעות בשבוע.
    אם אובמה יממש את הרעיון ההזוי של מטבע הטריליון זה יעיף סופית את הדולר מהמעמד של מטבע הרזרבה העולמי. כבר היום סין ורוסיה סוחרות ביניהן במטבעות שלהם וכמדומני שגם ביחסים בין סין לאפריקה ודרום אמריקה הכיוון הוא של שימוש ביואן. כל מה שנותר הוא שמדינות אופק יפסיקו את מדיניות הפטרו-דולר ואמריקה תתרסק לקרשים.

    אהבתי

  4. גם אני לא מתנגד לרפורמת הבריאות שלו. אני לא בקי בפרטים ואולי היא צריכה להשתנות בפרטיה – אבל עקרונית ביטוח בריאות ממלכתי נראה לי הגיוני. וגם זה לא רפורמה שלו. קלינטון ניסה לקדם אותה בקדנציה שלו (אך ללא הצלחה).

    הבעיה היא אחרת:
    מספר מקבלי תמיכה כלכלית (food stamps) הגיע למספרים שלא נראו בעבר וארה"ב הפכה למדינה צרכנית ללא יכולת ליצור. זאת הבעיה. וזה לא רק עניין כלכלי. זה כלכלי-חברתי-ערכי. וזה בכלל לא קשור לדמוקרטים ורפובליקנים. להיפך, השיטה הפוליטית הדואלית מונעת עיסוק בעיקר ואנחנו מקבלים שתי מפלגות שהודפות אחת בשנייה במקום להתעסק בעיקר. ארה"ב צריכה להתמקד בענייני הפנים שלה בכל הנוגע לחברה וערכים.

    עיסוק היתר של הצד הדמוקרטי באיכות סביבה, זכויות מהגרים, זכויות הפרט במדינות האיסלאם (ע"ע סוריה ומצרים), זכויות גאים ועוד – רק מסיטים את הדיון הציבורי מהבעיות האמיתיות. אובמה לא יצר את הבעיות הכלכליות והחברתיות אלא הוא ירש אותן, אבל הוא ממשיך להתעסק בשטויות ולא בעיקר. הדמוקרטים יצרו שיח ליברלי שניתק את הזכויות מהמציאות. כאילו שאין משמעות בין איבוד ערכי המשפחה ועליית אחוז המשפחות החד-הוריות לבין מימון שירותי הרווחה, כאילו אין קשר בין איבוד הדומיננטיות האמריקאית בעולם לעליית מחירי הנפט ולתנודתיות שלהם, וכאילו שכל הספרה הערכית-חברתית אינה משפיעה על מקומה של ארה"ב [ואני לא אומר שהכל זה כסף אלא שצריך להכיר בקשרים כי זאת המציאות].

    הרפובליקנים מצידם רואים את ארה"ב נשמטת תחת ידיהם והם מקבלים מדינה שהם בכלל לא מכירים – לא ערכית (פגיעה בזכויות הפרט וביוזמה העצמית), לא כלכלית (איבוד התעשייה – ובזה הם אשמים לא פחות), ולא פוליטית (איבוד הדומיננטיות האמריקאית).

    אצלנו אומרים ש"רק המערך יוצא למלחמה ורק הליכוד עושה שלום", אז על הבסיס הזה ניתן לומר בדומה ש"רק נשיא דמוקרטי שיהיה מקובל על הרפובליקנים (או נשיא רפובליקני בעל תפיסה חברתית ליברלית) יוכל לעשות שינוי נכון ואמיתי". כל דחיה בפתרון הבעיות רק מעצימה את הבעיות.

    אבל ארה"ב תצליח לתקן את עצמה כי זה בגנים שלה.

    אהבתי

  5. מי אמר שזה טוב לאמריקאים שהדולר יהיה מטבע רזרבה עולמי?
    מי אמר שזה טוב לאמריקאים להסתמך על נפט מוסלמי?

    אולי התיקון יגיע בדיוק מהמקום הזה.
    לארה"ב מספיק עתודות אנרגטיות משל עצמה ואולי היא תחזור לייצר דברים ממשיים במקום לייצר דולרים ולייצא אותם החוצה.

    אהבתי

  6. http://www.slate.com/blogs/moneybox/2013/07/15/obamacare_part_time_work.html
    כאמור בקישור, לא ברור עד כמה הנתונים תומכים בטענת ריבוי המשרות החלקיות בעקבות אובמה-קר. אבל גם אם ישנו אספקט מעוות אחד בחוק, אפשר לקוות שמתישהו הוא יתוקן, והדבר אינו מצדיק את שלילת כל הרפורמה במלואה.

    כל עוד הבנק המרכזי של ארצות הברית מחויב ליעד שנע סביב 2% אינפלציה, ויעשה כל מה שהוא יכול לשמור על יעד זה (והוא די כל יכול מבחינה זו), היציבות של הדולר תישמר. לא נראה לי סביר כלל וכלל שג'נט ילן, ככל הנראה הנגידה הבאה והאם המייסדת של יעד 2% אינפלציה, תחתור תחת יעד זה.

    המטבע של הטריליון, גם אם יתממש (והסיכוי לכך עדיין קלוש) הוא בסך הכול פיקציה משפטית נטולת משמעות מהותית.

    אהבתי

  7. אני מסכים איתך. אני אפילו לא בטוח שמעמדו של הדולר כמטבע רזרבה מנפח את שוויו. מבדיקה השוואתית של יוקר מחיה, האירו, הפרנק השוויצרי , הדולר האוסטרלי והקנדי נראים לי מטבעות מנופחים הרבה יותר.

    אהבתי

  8. הדולר האמריקאי אינו מנופח מהסיבה הפשוטה שבגלל שהוא מטבע רזרבה עולמי, ברגע שנוצרת אינפלציה בארה"ב – היא מיוצאת מיד החוצה לכל העולם. הצרכן האמריקאי (כמעט) לא סובל עליית מחירים ומי שסופג אותם זה היצרן בסין והעובדים שלו. היצרן סופג את עליית מחירי הגלם כי הוא לא מעלה מחיר, והעובדים שלו משלמים יותר על סל הקניות המתייקר.

    כך למשל (לא בדיוק – רק כמשל) האירו הוא סך הכלכלה של גוש האירו אבל בגרמניה הוא מפוחת יחסית לכלכלת גרמניה בגלל שאר הכלכלות דוגמת יון, איטליה וספרד. ולהפך, האירו יקר עבור היונים בגלל הכלכלות החזקות כמו גרמניה והולנד.

    בדומה, אם נכליל את העיקרון של האירו (שוב, לא בדיוק כי זה לא אותה סיטואציה) הדולר כולל הן את כלכלת ארה"ב והן את כלכלת מדינות אסיה וכלכלות נוספות, ובסיטואציה הזאת הם כמו הגרמנים בתוך גוש האירו.

    בהמשך לדברי אברהם רוזנבלום:
    כרגע אין שום מטבע אחר שיכול לשמש כמטבע רזרבה.
    איבוד מעמד הרזרבה מידי הדולר (אם בכלל יתרחש) לא יגרום לעלייה של מטבע אחר אלא לחזרה לסחר בין כלל המטבעות.
    היואן בכלל לא מתקרב להיות מתחרה. הוא אפילו לא מטבע סחיר.
    למיטב ידיעתי הסחר בין רוסיה לסין אינו ביואן אלא בסחורות וכך גם עם דרום אמריקה.

    אהבתי

  9. הפרשנות שלך מעניינת, אבל אני מתקשה לקבלה. אני לא מצליח לראות מנגנון שבאמצעותו היותו של מטבע בעל מעמד רזרבה, תוזיל את החיים דווקא בארץ המקור שלו. וגם איני בטוח שהחיים במדינות אסיה יקרים במיוחד בהשוואה לארה"ב.
    http://www.numbeo.com/cost-of-living/compare_cities.jsp?country1=South+Korea&country2=United+States&city1=Seoul&city2=New+York%2C+NY

    אהבתי

  10. 1. אי אפשר להתעלם מהחוב האמריקאי. הוא סימפטום לכך שהאמריקאים חיים מעבר ליכולותיהם. זה מצחיק שהרפובליקנים מתנגדים לרפורמת בריאות בעוד הממשל (ושלל סוכנויותיו) זורק טרליונים על עשרות תוכניות הרבה פחות בסיסיות ונצרכות מבריאות. כמו למשל התוכניות לערבות לקניית בתים שהובילה לבועת הדיור, כמו התוכניות למימון השכלה שמוביל לבועת קולג'ים שמייצרים תעודות במקום השכלה ועוד. זה כסף שנזרק על השכבות התחתונות אבל יוצר תוצאות הפוכות. ולכן בוודאי שנצרכים קיצוצים בתקציב האמריקאי אבל לא "קיצוץ רוחבי" אלא מחשבה מחודשת על כל התוכניות הללו.

    2. יש מקומות ששותים כסף מהאמריקאים במעמד הביניים כמו ביטוח בריאות פרטי – שעולה ממון רב אבל מספק כיסוי נמוך מאוד, כמו קרנות פנסיה וגופים פיננסים שעושים כסף רב ומרכזים אותו בידי מעטים והכסף הזה לא מתמחזר בתוך הכלכלה עצמה היכן שנמצאים האנשים הקטנים. שוק חופשי הוא יעיל יותר, אבל כשהוא באמת חופשי ולא כאשר הוא נשלט בידי תאגידים ענקיים. לפעמים מעט רגולציה ובצורה נכונה – עוזרת לשוק להיות יעיל. בקיצור צריך או לפרק תאגידים פיננסיים ענקיים ("גדולים מכדי ליפול" אבל בסופו של דבר נופלים על גבי הציבור) או להטיל מיסוי על גודל וכדומה (פירוק תאגידים כבר קרה בהיסטוריה של ארה"ב והוא הזניק את הכלכלה קדימה). ארה"ב חייבת לחזור ולחזק את מעמד הביניים שלה ודרך זה גם את היוזמה העצמית של יזמים קטנים ומקומיים. יש מקום לחברות ענק ויש להם תפקידים שלא יכולים להיות ממומשים בידי יזמים פרטיים או חברות קטנות, אבל צריך להבין שיש לחברות גדולות מחיר והם בכלל לא משלמות מיסים (יחסית לרווחיהן).

    3. בהמשך לנושא הפיננסים: לחזור לייצר במקום פיננסים ושאר עסקי אוויר. יצור זה גם היי-טק אבל לא פחות מכך גם לאו-טק, כולל תעשיית האנרגיה:
    http://owenzidar.wordpress.com/2013/09/30/where-the-good-jobs-are-and-why/

    4. וכל הדברים כולם מצטרפים לכך שארה"ב בעצם מחפשת את דרכה. היא כמו פיל שמסתובב ביער וכולם מפחדים ממנו וחושבים שהוא מחפש אותם אבל בעצם הוא מחפש את דרכו אותה איבד. סיום מלחמת העולם השנייה נתן לאמריקאים את חדוות היצירה לבנות וליצור אחרי המלחמה (ולעזור לאירופה ויפן לשקם את עצמם). לאחר מכן, במהלך המלחמה הקרה, הם ראו את עצמם כמעוז הצדק והחופש (על אף המחירים ששולמו באפגניסטן וויטנאם). בשנות ה- 90 הם ראו את עצמם כמובילי רעיון הגלובליזציה.
    אבל מאז התפוצצות בועת הדוט.קום ב-2000 הם מחפשי דרך. במקום למצוא את הדרך הם הורידו את הריבית והתחילו בחגיגת קניות. קניות שלא מגיעות מצורך אמיתי אלא מחוסר בדרך (כמו שמובטלים מבזבזים יותר כסף מאנשים עובדים). ולכן העלאת ריבית היא מתבקשת. אולי לא כרגע, אבל כמו שיש יעד אינפלציה, צריך לקבוע יעד ריבית שתועלה בהדרגתיות ותסמן את סיום עידן הכסף הזול. כי כסף זול נותן עדיפות לקנייה וצרכנות אינסופית על-חשבון חסכונות העובד והוא מכניס את הצרכן לעוד ועוד חובות ומקטין את הפנסיה העתידית שלו. העלאת ריבית תסמן שהערך העיקרי הוא עבודה וחיסכון ולא צרכנות ובטלנות. אין מנוס מירידה ברמת החיים האמריקאית.

    התחלתי בחוב וסיימתי בערכים – וזה לא מקרי כי לא ניתן לחלק בין הדברים כמו שלא ניתן להפריד בין כלכלה לחברה.

    אהבתי

  11. אני מסכים עם הטענה שיותר מדי משאבים מתבזבזים על התעשייה הפיננסית או על רכישת השכלה חסרת ערך.

    כמו שאתה אולי כבר יכול לנחש, אני מחזיק בדיוק בדעה ההפוכה בסוגיית החוב ובסוגיית החיסכון – לדעתי הבעיה היא שהאמריקנים חוסכים יותר מדי וצורכים פחות מדי. האמריקנים הם אמנם לא שורש הבעיה העולמית מהבחינה הזו, אלא סין, אבל מאחר שאת הסינים קשה לשנות, האמריקנים צריכים לצרוך גם עבורם. מה שמטיל על הצרכן האמריקני הרבה מאוד עבודת צריכה.. כדי שיהיה לאזרחיו מספיק כסף לצרוך הממשל האמריקני צריך להיכנס להרבה יותר חובות משיש לו כיום, ואם המילה "חוב" מעיקה, אפשר במקום לגייס אג"ח, פשוט לטבוע את מטבע טריליון הדולר ולחלקו להמונים באמריקה כדי שיקנו אייפונים והמבורגרים.

    אהבתי

  12. אני מסכים שבטווח הארוך זה לא טוב לאמריקנים שהם יחזיקו מטבע חזק כ"כ שמאפשר להם להשתולל בצורה חסרת אחריות כלכלית (לדוגמא היחס בין חיסכון לצריכה) בטווח הקצר כשהדולר יחזור לממדים האמתיים של הכלכלה האמריקנית האמריקנים פתאום יגלו שהם לא כ"כ פרודוקטיביים כמו שהם חשבו ושהם חיים הרבה מעבר ליכולות שלהם, זה הולך להיות כואב מאוד.

    אהבתי

  13. הבריטים עברו חוויה דומה. אולי אנשים עוד זוכרים את הימים שבהם הפאונד היה שווה 8.5 ש"ח, והיום שווה באזור ה-5.5 ש"ח.
    לא עברה על בריטניה תקופה נעימה בשנים האחרונות. המגזר הפיננסי שלהם נפגע קשות, אבל לונדון עדיין קיימת ושוקקת חיים, האבטלה נמוכה מזו שבארה"ב. אז גם את נבואות הזעם צריך לקחת בפרופורציה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s