על תורים ועל מחירים

תורים בהמתנה לקבלת שירות או מוצר כלשהו, כמו התורים לערכות המגן שהצטברו בשיאה של המתיחות עם סוריה, מלמדים על כך שברגע נתון הביקוש גובר על ההיצע. תיאורטית דבר זה צריך להתבטא בשינוי המחירים כך שמחיר השירות יעלה מספיק בכדי להביא למצב שבו הביקוש וההיצע ישתוו. לפיכך אם קיים תור ארוך, ניתן להסיק שלא התבצע שינוי מחירים הולם. אם מאתיים אנשים עומדים בתור למסעדה מסוימת, כנראה שהמסעדה יכולה לגבות יותר כסף על ארוחה בשעה הזו. ייתכן ששעתיים מאוחר יותר היא תעמוד ריקה, ואז מוטב לה לגבות פחות כסף.  במילים אחרות, התור מלמד אותנו על אינפלציה סמויה. בשעת הלחץ תור גבוה מבטא אינפלציה גבוהה, אף שאינה מתבטאת במחיר, האינפלציה מתבטאת בצורך להקדיש זמן (ולרוב גם לאמץ את שרירי הרגליים) להשגת מקום במסעדה וזמן הוא הרי כסף. בשעה הריקה העדר הלחץ מבטא דיפלציה, לא צריך להקדיש זמן כדי להשיג מקום ולפיכך ניתן לומר שהמחיר של ארוחה במסעדה ירד.

תורים הם דבר לא יעיל כלכלית. זאת מסיבה פשוטה – בעל המסעדה לא מרוויח שום דבר מהזמן שבזבזו הממתינים לה. המוצר שלו התייקר, אבל הוא לא הרוויח מכך דבר. היה יותר יעיל להציב מסך אלקטרוני ענק בפתח המסעדה ובו מוצגים מחירי המנות, ואלו יירדו ויעלו בחדות לפי מצב הממתינים בתור. אבל לעת עתה הנורמה התרבותית היא כזו שדבר זה לחלוטין אינו מקובל ואנשים יסתכלו עליו בעין רעה מאוד. אולי בעתיד זה ישתנה, והציבור יבין שאין שום סיבה שלא לתמחר מקום במסעדות מבוקשות באותו אופן גמיש שבו מתמחרים נסיעה בנתיב המהיר המוביל לתל אביב. בכל אופן כבר כיום יש פתרונות מסוימים, פחות גמישים, לבעיית התורים במסעדות. ארוחות עסקיות שתקפות בשעות מסוימות, קופונים שתקפים בשעות מסוימות, HAPPY HOUR שמוכרז בשעות שאינן שעות לחץ וכיוצא באלו.

מעניין שאנשי שמאל כלכלי מרבים להציע פתרונות למחסור שלא פותרים את בעיית האינפלציה שהוא מעורר, אלא משנים את האופן שבו היא מתבטאת. מאינפלציה המתבטאת בעלייה במחיר לאינפלציה המתבטאת בהצטברות תורים. במזרח גרמניה הקומוניסטית למשל היה ידוע שצריך להמתין שמונה שנים למכונית. רבים מהפתרונות לבעיית המחסור הנוכחי במגורים במדינה שמציעים בשמאל מבוססים על תורים. פתרון אהוד אחד הוא שכירות מפוקחת, אבל שכירות מפוקחת תגרום בהכרח לתור של ממתינים לדירות במחיר הזול. אותו דבר נכון גם לדיור ציבורי במחיר מוזל. הנהגתו בהכרח תביא לתורים. אם השוק יתעקש להתייעל בכל אופן, יקום שוק שחור שבו אפשר יהיה לעקוף את התור על ידי העברות כספים מתחת לשולחן.

בתחומים מסוימים כולנו שמאלנים – רק מעטים יתמכו ברעיון לפתור את בעיית התור לערכות המגן שהזכרתי בתחילה באמצעות גביית כסף על לקיחת ערכה בזמן מתיחות ביטחונית.  גם ביום בחירות, ספק אם מישהו יציע שבשעות הערב העמוסות ייגבה כסף על הצבעה.

הוויכוח הגדול על השר"פ, הנהגת הרפואה הפרטית בבתי החולים הציבוריים, שאורי כץ ייחד לו לאחרונה פוסט חשוב, הוא בעצם ויכוח על השאלה הזו – האם ובאיזה אופן יש לתת לתורים לרופאים הבכירים בבתי החולים הציבוריים להתבטא במחירים.

מודעות פרסומת

תגובה אחת to “על תורים ועל מחירים”

  1. דירות בלי מע"מ – מה המשמעות? | תמריץ Says:

    […] שנית, אחד המשפטים המפורסמים ביותר בתולדות הכלכלה הוא זה של ג'ון מיינרד קיינס שבז לייחוס חשיבות רק להשפעות כלכליות שיתמידו בטווח הארוך – "בטווח הארוך כולנו מתים", אמר.  לכן גם אם בטווח הארוך זהו כלי חסר תועלת להורדת מחירי הדירות, הרי שגם הטווח הקצר אינו נטול חשיבות. התחושה שלי, ואולי אני טועה בכך, היא שבטווח הקצר יהיה קשה לקבלנים לגלגל את כל ההטבה לכיסם. התנהלותם תעמוד תחת פיקוח הדוק של הממשלה, שככל הנראה תנהיג מחירי מקסימום, וגם של העיתונות, ומי שינסה לגלגל את הטבת המע"מ לכיסו יזכה למקלחת רותחין, לפגיעה בתדמית הציבורית ואולי לחרם צרכנים. אמנם ניתקל בתופעה שבה המתנה בתורים תחליף התמקחות על מחירים. […]

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: