חוב במטבע המקומי די חסר חשיבות

בבלוג הזה אני מרבה לחזור על טענה פשוטה, די ברורה מהשכל הישר, אבל למרבה הפלא, האכזבה והאסון של מיליוני מובטלים, כזו שעדיין לא הפכה לקונצנזוס ברור מאליו בקרב הכלכלנים. עם זאת, נראה שכבר חלק גדול מהבכירים והרציניים שבהם מתחיל להכיר באמיתותה, פחות או יותר.

טענתי היא שחוב של מדינה מעיק עליה בעיקר אם הוא נקוב במטבע זר, בעוד שלחוב של מדינה שנקוב במטבע המקומי אין משמעות שלילית רבה. ההסבר לכך פשוט עד כדי כך שגם ילד יכול להבינו – למי אכפת אם יש לך חוב גדול, כאשר יש לך עץ שצומח עליו כסף. למדינות שהחוב שלהן נקוב במטבע המקומי שלהן, יש עץ שצומח עליו כסף שקוראים לו "הבנק המרכזי", והוא יכול להדפיס כסף כרצונו ולקנות בו את החוב. לכן חוב נקוב במטבע המקומי לא יאיים על המדינה החייבת בחדלות פירעון (אני יודע, יש מדינות כמו רוסיה וברזיל שפשטו רגל בגלל חוב מקומי, אבל מדובר היה שם בחוב שלמעשה היה בעל הצמדה, בדרך כלל למטבע זר).

הטענה הפשוטה הזו הופכת לאבסורדית ולמגוחכת את ההיסטריה שעוררו יאיר לפיד, סטנלי פישר, קרנית פלג ומירב ארלוזורוב סביב הגרעון הגדול שנרשם השנה, בטענה שעוד יוביל את ישראל לחדלות פרעון. הגרעון הזה היה נקוב בשקלים חדשים. ספק גדול אם יש לו בכלל משמעות שלילית.

בזכות יאיר, שהגיב לאחד הפוסטים הקודמים, התוועדתי למחקר מעניין שמוכיח את הטענה הזו אמפירית.

החוקרים בחנו את הריביות על החוב של מדינות שחובותיהן נקובים במטבע משלהן ואת הריביות על חוב של מדינות עם חובות נקובים במטבע זר. התברר שההשפעה השלילית של חוב גבוה על הריבית גדולה כאשר החוב נקוב במטבע זר, וקטנה מאוד כאשר החוב נקוב במטבע מקומי.   המחקר מהווה עוד הוכחה משכנעת כמה אבסורדית הייתה ההיסטריה שהותססה פה סביב הגרעון, וכמה קלושה הייתה ההצדקה לקיצוצים ולהטלות המס על הציבור שביצע יאיר לפיד.  לסטנלי פישר הייתה קריירה מזהירה כנגיד בנק ישראל, אך עצות האחיתופל שנתן ללפיד בסיומה מעיבות עליה.  מזל שיש לנו את הלמ"ס שנראה שתציל אותנו בתרגיליה מהשטויות של לפיד.

מודעות פרסומת

19 תגובות to “חוב במטבע המקומי די חסר חשיבות”

  1. יאיר Says:

    וואלה, קיבלתי פוסט של כלכלן שנדמה שתואם לך בדיוק:
    http://heteconomist.com/what-everyone-should-know-about-budget-deficits-and-public-debt/

    כמה ציטוטים נבחרים מהקישור הנ"ל:

    In most nations, including the U.S., the government can never run out of money. In the present discussion, 'government' shall be taken to mean the consolidated government sector, which includes the fiscal and monetary authorities.

    The U.S. government, and most other national governments, can never run out of money because they are the original sources of the money they spend. They issue their own currencies. Exceptions are state governments and member nations of the European Monetary Union, who are mere users of currencies, not issuers of them.

    The fact that a government can never run out of its own money does not mean that any level of government spending is unproblematic, or that all government spending is good. But it does mean that deficits and surpluses need to be thought about in a different way than politicians and journalists would have us believe.

    A budget deficit occurs when the government spends more than it taxes. The net result is an overall increase in financial assets held by the non-government. In other words, budget deficits increase net financial assets. Budget surpluses do the reverse, and balanced budgets keep the level of net financial assets constant.

    In any case, whether the government issues debt or not, the economic impact of the budget deficit will be the same. The non-government will have more financial wealth and so more capacity to spend. If greater spending occurs, there will be a boost to output and employment.

    With all the above in mind, it becomes clear that government debt is not really "debt" in the way debt is usually conceived. If you or I (or a private household) are in debt, our means to pay it back are either (i) income we have earned or revenue we have received, (ii) past savings, or (iii) an additional loan to cover the earlier one. There is always a danger here of our debt becoming impossible to repay. If we lose our job, run out of savings or can't obtain another loan, we may be forced to default.

    The important question when it comes to government policy does not concern money but whether the necessary real resources are available. A shortage of doctors and nurses would place a limit on the health care system. A shortage of teachers would do the same in the case of education. And so on.

    אני צריך עוד לעכל את הטענות שלו. הקונספט ברור אבל לא מתיישב עד תומו.

    אהבתי

  2. תמריץ Says:

    תודה! לא הכרתי את הבלוג. הניסוח של הרעיונות הוא קרוב מאוד למה שאני כותב על פי רוב. אני כן מכיר בלוגים ברוח דומה של אחרים שתומכים באסכולת ה-MMT. כשהתחילו להתגבש במוחי הרעיונות שאני מבטא על מקרו כלכלה, בכלל לא הכרתי את MMT, אבל אז נתקלתי בטקסטים של הבחור הזה
    http://en.wikipedia.org/wiki/Warren_Mosler
    והייתי בשוק כמה הוא משקף את מחשבותיי.

    למעשה שאלת אותי פעם האם אני מאמין ב-MMT, ונדמה לי שעניתי שאני שותף לחלק גדול מרעיונותיהם, אבל הם מובילים את הכול לכיוון שמאלני – כאילו הממשלה יכולה לעשות מה שבא לה, כי היא לא לכודה בגירעון, בעוד שאני מסתכל על הדברים מזווית של ימין כלכלי, שלפיה התמריצים הם הדבר החשוב ביותר. תמריצים טובים בדרך כלל יהיו כרוכים במסים נמוכים ובמתן תפקיד גדול (גם אם לא יחידי) לשוק החופשי, אבל גם בכך שמלכתחילה יהיה מספיק כסף שיסתובב בשוק כדי שאנשים ירצו לקנות ולהוציא ולמצות את כל המשאבים שהעולם נותן.

    אנשי MMT לפעמים גם מציעים לעשות כל מיני מהפכות רדיקליות בכל השיטה הבנקאית, בעוד שאני מציע בעיקר להיות קצת יותר סובלניים כלפי גרעון בסביבת אינפלציה וריבית נמוכה.

    אהבתי

  3. תמריץ Says:

    http://www.nytimes.com/2013/07/05/business/economy/warren-mosler-a-deficit-lover-with-a-following.html?ref=business&_r=1&
    עוד על וורן מוסלר

    אהבתי

  4. תמריץ Says:

    וכאן יש התייחסות מאוזנת ונכונה ל-MMT, מפי כלכלן מיינסטרים קיינסיאני חשוב, ברד דה לונג
    http://delong.typepad.com/sdj/2013/03/bill-black-is-justifiably-irate-monday-hoisted-from-comments-weblogging.html

    אהבתי

  5. יאיר Says:

    אתה MMT בצורה ברורה למדי והפוסט שצירפתי ממחיש זאת היטב.
    זה לא סתם שכתבת נגד אוסטרים.
    האוסטרים לא באמת "מאיימים" על קיינסיאניים או מוניטריסטים. עבורם הם רק זבוב טורדני והויכוח הוא על פרשנויות לאירועים כלכליים שקרו (ושוני במדיניות ותחזיות כמובן). האוסטרים הכי מפריעים ל-MMT כי הם שומטים את כל הבסיס התיאורטי שלהם.
    אני אישית מתבשם מכולם והויכוח הוא מפרה ביותר.
    החכמה היא לדעת להפוך את הויכוח התיאורטי למדיניות. הרי אף אוסטרי רציני לא חושב שהממשלה תתבטל מחר ולא יהיה בנק מרכזי, גם אם הוא חולם על-כך. מנגד, קשה להתעלם מהתרומה של כלכלנים אוסטרים לחיזוי המשבר של 2008. הם ראו והתריעו.
    אז אפילו שהכנסתי אותך למסגרת – לא זאת הכוונה. ההגדרות שמאלי או ימני או שמרן או ליברלי הן לנוחיותינו בלבד – לעשות לנו סדר בראש (והמסגרות הללו משתנות מהר יותר משנדמה לנו והן כוללות כיום רכיבים שבעבר היו מנוגדים להן). העיקר זה הראש הפתוח, היכולת לקרוא נכונה את המציאות והיכולת לממש מדיניות ציבורית ממשית.

    אהבתי

  6. יאיר Says:

    ושוב,
    העיקר זה לדעת להבחין בין עיקר לטפל.
    אני מסכים איתך לחלוטין שהריצה אחרי אחוזי גרעון ויחסי חוב/תמ"ג וכדומה היא אווילית.
    ואת זה אנחנו צריכים להבין.
    אז נכון שצריך לעקוב אחרי מדד אחד וזה יותר קל וזה נותן אינידקציה.
    אבל האם יש מישהו בממשלה שעוקב אחר שיעור הרופאים לאוכלוסייה? או איכות החינוך הטכנולוגי? או קריסת התעשייה המסורתית? או בועת התארים האקדמיים? או יחס דירה למשכורת הממוצעת? או עצמאות אנרגטית לאורך זמן? וכל שאר המדדים הריאליים?

    זה לא אומר שיש לממשלה תשובה לכל (וגם אין לה) אבל תפקידה להנחות את הציבור לדיון על האחוזים האמיתיים ולא רק על אחוזים שניתן לשנותם בהינף אקסל.

    אהבתי

  7. תמריץ Says:

    לגבי דבריך על צדקת האוסטרים ב-2008 – אני מסכים עם האוסטרים שריבית נמוכה מעודדת בועות. מוניטריסטים לא יסכימו, וחלק מהקיינסיאנים (פול קרוגמן, אף שניבא את בועת הנדל"ן גם כן) לא יסכימו.
    למה השווקים המריאו היום כשלורנס סאמרס הודיע שלא יהיה יו"ר הפד? הוא קיינסיאני שכן מאמין שריבית נמוכה מעודדת בועות, ולפיכך נחשב למי שיעלה ריביות ויעיק על השוק.

    באופן אירוני, אצל האוסטרים הצד שמזהיר מבועות הוא הצד היחיד שבו הם בעצם מודים ששוק חופשי הוא לא הדבר הכי מושלם, שהרי בועה היא כשל של השוק החופשי. במילים אחרות, זו הפעם היחידה שבהם הם טורחים להתחבר במשהו למציאות הפסיכולוגית של אנשים מעבר להידבקות לתיאוריות הפונדמנטליסטיות שלהם על שוק חופשי מושלם וממשלה רעה.

    לגבי התייחסותי ל-MMT, אני מודה שחלק גדול מדבריי נשמע MMT, אבל האמת היא שעד היום, אחרי שקראתי לא מעט טקסטים MMT-ים, בסוף כשאני הולך איתם כל הדרך, הרבה פעמים אני מאבד אותם. חלקם נשמעים כמו הבלוג "הכלכלה האמיתית", עם כל הקונספירציות וההצעות הרדיקליות, על עולם בלי חוב וכו'.
    זאת בעוד שהגרעין של MMT שציטטת בסך הכול מוביל למסקנה די צנועה, שלא ברור אם היא שונה במשהו ממה שהקיינסיאנים אומרים מאז קיינס, בוא נהיה רגועים יותר לגבי הגרעון כל עוד האינפלציה נמוכה.

    אני רואה את גרעין העניין בכך שאני לא מאמין בקיומה של ועדה שמחליטה מראש מה טוב ומה רע. זה שייך לעולם הסובייטי. בעולם קפיטליסטי צריך להקשיב לשוק. השוק לא בהכרח צודק בתמחוריו, ולפעמים הוא בועתי, אבל תמיד יש סיבות במציאות (AKA תמריצים) שגורמות לו לתמחורים האלו.

    סטנלי פישר שהוא מוניטריסט עולמי מוביל, התנגד להגדלת הגרעון ותמך בהורדת ריבית – בדיוק ההיפך ממה שנדרש, כי הוא הלך לפי ספר מתכונים שנכתב בו "גירעון 3% מהתוצר". זה דבר שמתאים לחשיבה סובייטית. ללכת לפי כללים שמישהו החליט עליהם מראש. פישר התעלם ממה שאומרת המציאות הכלכלית הנוכחית, השונה מאיזה כלל תיאורטי שמישהו החליט עליו פעם. במציאות הזו אין אינפלציה במדד לצרכן ולכן אין סיבה לחשוש מהגירעון, זאת בעוד שבמחירי הדירות שמושפעים מעט מהגרעון והרבה מאוד מגובה הריבית דווקא יש אינפלציה, ולפיכך אין הצדקה להורדת הריבית.

    אהבתי

  8. תמריץ Says:

    מסכים עם זה לחלוטין.

    אהבתי

  9. יאיר Says:

    מקור ישן לויכוח בין אוסטרים ל-MMT,
    ובנוסף:
    הצדקה לטענתך שהאוסטרים מודים ששוק חופשי הוא לא מושלם ובועה היא כשל של השוק החופשי.

    אהבתי

  10. יוסי Says:

    ניכר מדבריכם שפשוט אינכם יודעים מהי תיאוריית מחזור העסקים האוסטרית, אחרת הייתם יודעים שהאוסטרים לא "מודים" בכך שהשוק אינו מושלם אלא טוענים לתנודות אינהרנטיות קטנות קבועות (אבל קטנות) שמוחמרות מאוד על ידי התערבות חיצונית, כלומר בנק מרכזי שמאפשר בנקאות רזרבה עם גיבוי ממשלתי שבה בנקים יכולים להתנפח ללא הכרה, ובנק מרכזי שמשפיע על הריביות. בהינתן תמריץ שגוי על ידי ריבית נמוכה, בודאי שתתנפח בועה, מה בדיוק "חופשי" בשוק שבו מחיר הכסף נקבע על ידי הממשלה?
    זה בסדר להתנגד לתיאוריה או לתמוך בתיאוריה, אבל הציטוט הלא נכון הזה הוא גרוע, גרוע בערך כמו אוסטרים מתחילים שלא יודעים שהמכפיל הקיינסיאני קיים לדעת הקיינסיאנים אך ורק במקרים של אבטלת גורמי ייצור ולא בתעסוקה מלאה. זה בסדר לא להסכים עם כל ההיגיון כולו של "מכפיל", וגם אני לא מסכים איתו, אבל ציטוט של הקייסיאנים כאילו לדעתם לא משנה מתי ולא משנה למה, תמיד הוצאות ממשלתיות יגדילו תוצר בגלל המכפיל, הוא פשוט שגוי.
    קצת יותר רצינות בבקשה.

    אהבתי

  11. יאיר Says:

    ליוסי,
    אף אחד לא ניסה בוודאי לנסח מחדש את התיאוריה האוסטרית, אלא שתיאוריה לחוד ופרקטיקה לחוד. תקשיב לדברי שיף (אותו אני מעריך מאוד והוא בין היחידים שראו את המשבר מגיע) מדקה 4:51 ואתה תשמע את שיף אומר בבירור: "השוק טועה".

    אהבתי

  12. תמריץ Says:

    כמדומני שלפי פיטר שיף אנשים היו אמורים להסתובב עכשיו עם מריצות המכילות שקי דולרים חסרי ערך כמו בגרמניה של שנות העשרים. לא בטוח שהייתי מתפעל מהראייה למרחוק שלו.

    אהבתי

  13. יאיר Says:

    זה נכון שלפיטר שיף סגנון מתלהם ודימויים מוגזמים אבל הוא בהחלט ראה את המשבר מגיע. תקרא את הספרים שלו ותראה שהוא צפה זאת עוד לפני ההתרחשות.
    הדבר היחיד שהוא טעה זה בנוגע לאירופה. כפתרון למשבר המגיע הוא המליץ להשקיע במניות אירופאיות – דבר שהתברר כטעות.
    נכון שהוא לא הצליח לתזמן את המשבר, אבל הכיוון שהוא הצביע עליו אכן קרה.

    אהבתי

  14. יוסי Says:

    ואיך זה סותר את התיאוריה האוסטרית?

    אהבתי

  15. תמריץ Says:

    ממה שאני מבין, הוא ציפה למשבר כי הזהיר מהסכנה שבריביות נמוכות. זו הנקודה שבה אני מסכים. ריביות נמוכות יוצרות תמריצים מעוותים. אני נגד ההתעלמות של האוסטרים מהפסיכולוגיה האנושית. בנקודות שבהן הם הולכים איתה, אין לי בעיה איתם. האוסטרים מבינים את סכנת הריבית הנמוכה וזה ייאמר לזכותם, אבל הם אינם מבינים סכנות חמורות בהרבה, מתוך הנחת שווא שהשוק החופשי פותר כל.

    אהבתי

  16. תמריץ Says:

    האוסטריות כולה מבוססת על סגידה מוחלטת למה שהשוק החופשי עושה בעצמו והתנגדות ליכולת של גוף עליון כלשהו כמו ממשלה או בנק מרכזי להתערב. אבל הנה – האוסטרים עצמם מכירים בקיום בועה, כלומר חושבים שהם חבורה של כלכלנים חכמים שיודעת יותר טוב מהשוק שהתמחורים שגויים.

    אהבתי

  17. יוסי Says:

    כן, אבל איך זה שהשוק טועה סותר את העובדה שבנק מרכזי או ממשלה זה רעיון גרוע?

    אהבתי

  18. תמריץ Says:

    אם יש מועצת חכמים שנבונה יותר מהשוק ויכולה לקבוע מה נכון ומה לא, הרי שכמו האמרה המפורסמת של ברנרד שואו הסכמנו על העיקרון. עכשיו הוויכוח הוא רק מי ישב במועצה הזו – ג'נט ילן ופול קרוגמן או פיטר שיף ורון פול.

    אהבתי

  19. חוב במטבע מקומי אינו נטל על הדורות הבאים | תמריץ Says:

    […] זהו פוסט שאני כותב בעקבות דיון בתגובות לבלוג של אורי כץ (שהוא אגב בלוג מצוין, בלוג המקרו-כלכלה הטוב ברשת העברית).  בפוסט זה אנסה להתמודד עם הטיעון שלפיו ממשלה שנוטלת חוב מעמיסה אותו על הדורות הבאים שיצטרכו להחזירו ולהסביר מדוע איני מקבל את הטיעון הזה. לדעתי, חוב אינו מעמסה על הדורות הבאים. החוב שאני מתייחס אליו נקוב במטבע מקומי, כמו החובות של ישראל שנקובים בשקלים, החובות של ארה"ב שנקובים בדולרים, החובות של בריטניה שנקובים בלירות שטרלינג.  החובות בגוש האירו מעוררים שאלות יותר מסובכות, מאחר שהמדינות שלוות בגוש האירו אינן לוות במטבע משלהן, אלא במטבע האחיד של הגוש. כבר התייחסתי לא פעם להבדל בין חוב במטבע מקומי לחוב במטבע זר, ואף הזכרתי תמיכה מחקרית בקיומו של ההבדל הזה. […]

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: