Archive for אוגוסט, 2013

בלי ילודה, מה יקרה עם הפנסיה?

15 באוגוסט 2013

בכתב העת האינטרנטי המרשים מאוד אלכסון, פורסמה כתבה מאוד מעניינת על הסיטואציה הדמוגרפית בגרמניה. נשים גרמניות ממעטות ללדת, והתוצאה היא שאוכלוסיית גרמניה בהידלדלות. אומרים שעד סוף המאה הנוכחית בישראל יהיו יותר ילדים מאשר בגרמניה, על פי הקצב הדמוגרפי. כמובן שהנבואה ניתנה לשוטים, ואולי כשהגרמנים יהיו עם הגב אל הקיר הם יצליחו להוציא מעצמם נחישות לאומית. שיעורי ילודה הם דבר שמשתנה בקצב מפתיע בין הדורות.

הסיטואציה הדמוגרפית מעוררת שאלות על עתידה של גרמניה ושל התרבות הגרמנית, והאם בסופו של דבר, אם כי אולי לא בימי חיינו, תהפוך גרמניה למדינה שבה הגרמנים מיעוט ומהגרים, חלקם מוסלמים, הרוב.

מה שחשוב להגיד הוא שמבחינה כלכלית לא באמת בטוח שמגמה דמוגרפית המראה על ילודה מועטה היא מתכון לאסון או למחסור נורא בידיים צעירות. יפן תעיד – מחסור קשה בידיים צעירות הוא לא הבעיה שם, אף שאין שם הגירה בכלל. תמיד אפשר לבנות רובוטים.

כשטוענים שאם לא יהיו הרבה צעירים, תהיה מצוקה ומחסור בעובדים ואיך יפרנסו את הפנסיונרים, שוכחים שמצד שני, לא יהיה צורך בבניית תשתיות ציבוריות חדשות, והנדל"ן יהיה בשפע וזול מאוד (כפי שהוא באמת בברלין), ולא יצטרכו לבנות תחנות כוח ולא להרחיב תחבורה ציבורית וכבישים.. בקיצור, כל הבעיות של מחסור בתשתית שיש לנו בארץ, לא יהיו להם. גם ההשקעה בחינוך, דבר שנוטל תקציב ניכר מכל מדינה, תהיה מצומצמת.

בשורה התחתונה, המחקרים נוטים להגיד שבסיטואציה של הידלדלות דמוגרפית, יש פחות בעיית מחסור ויותר מהבעיה ההפוכה – עודף קיבולת.

מודעות פרסומת

הורדת קצבאות הפנסיה ב-10% תורמת למחלה, לא לתרופה

15 באוגוסט 2013

העיתונים מבשרים בהתרגשות גדולה, מהולה בזעם, על הכוונות להוריד את קצבאות הפנסיה ב-10%. הסיבה לכך שמתעורר צורך להוריד את הקצבאות היא הריבית הנמוכה על אג"ח ממשלתיות, שפוגעת בתשואת קרנות הפנסיה.

אני מפקפק בהיגיון שבדבר – לדעתי הרצון להוריד את גובה הקצבאות הוא דוגמה למה שקורה כשמסתכלים על התרחשות כלכלית מנקודת מבט חשבונאית צרה, ולא לוקחים בחשבון את התמונה הרחבה.

הסיבה לכך שהריבית נמוכה היא, בסופו של דבר, המיתון העולמי ורצונם של הבנקים המרכזיים לדרבן אנשים (ותאגידים) להיות פחות ממוקדים בשמירת כסף בבנק ויותר ממוקדים בניסיונות להפיק דברים טובים וחשובים מהעולם. מנקודת המבט של הבנקים המרכזיים, ככל שהריבית נמוכה יותר, כך שווה פחות סתם להפקיד את הכסף בבנק, וכך שווה יותר לעשות איתו דברים שיתניעו את הכלכלה.

אם מורידים כיום את קצבאות הפנסיה, המשמעות בעתיד היא שלעובד הפורש יהיה פחות כסף, אבל עיקר האפקט יהיה בעוד שנים רבות, ואין לנו שמץ מושג מה יקרה במדינה ובעולם עד אז, ואם ההורדה תתברר כנדרשת או לא.

אבל על ההווה אנחנו יודעים משהו – ברור שעל ידי הפחתת קצבאות הפנסיה העתידיות, אנחנו נותנים תמריץ לעובד לחסוך יותר בהווה, בשל רצונו לוודא שבכל אופן תהיה לו רמת חיים נסבלת בעתיד.   אבל הרי החיסכון בהווה הוא בדיוק ההיפך מה שבנק המרכזי רצה לעודד מלכתחילה!

אז מה כן אפשר לעשות עם קרנות הפנסיה דלות התשואה? אפשר פשוט לעודד את קרנות הפנסיה להשקיע יותר באג"ח קונצרניות ובמניות בבורסה, אפיקים בעלי תשואה גבוהה יותר, וכך לפצות על התשואה הזעומה של האג"ח הממשלתיות וגם לקדם, באמצעות ההשקעה בחברות, את הצמיחה במשק, בדיוק מה שנועדה הריבית הנמוכה לקדם. עם זאת, צריך להודות שהבורסה שלנו, במצבה הזוועתי, היא זירה לא טובה להשקעות. מה שרק מראה עד כמה חשוב לנסות לשפר את מצב הבורסה, ועד כמה דבר זה הכרחי כחלק מהתמודדות עם הסיטואציה הפנסיונית.

פיתרון אחר, שיש בו גם פיזור סיכונים מבורך, הוא לעודד את המוסדיים להגדיל את השקעותיהם באג"ח ובמניות בחו"ל, שגם הן צפויות להניב יותר מהתשואה העלובה הנוכחית של האג"ח הממשלתי.   אף שהדבר לא ברור אינטואיטיבית, גם בהעברת כספי פנסיה לחו"ל יש ברכה גדולה למשק שלנו, כי הדבר יפעיל לחץ כלפי מטה על שער השקל לעומת הדולר ויתרום ליצואנים, שהם העוגן של המשק, ומנגד יקטין את העול של הסקטורים הלא יצרניים. בתקווה, כל הפעולות האלו יסייעו לצמיחה, יביאו את בנק ישראל להגדיל את הריבית, וכך תיפתר גם בעיית התשואה הנמוכה של האג"ח הממשלתיות.

סוציאליזם? לא בחצר האחורית

13 באוגוסט 2013

מרצ אמורה להיות תנועה סוציאליסטית, תנועה ששמה בראש סדר העדיפויות את האינטרסים של אלו שאין להם. אז מדוע מרצ מעדיפה בצורה כה בוטה את האינטרסים של בעלי הבתים בפתח תקווה על פני האינטרסים של אלו שאין להם דירה וצמאים ליחידות דיור חדשות בפתח תקווה?

אז למה לפיד כל כך להוט לשמור על הריבית הנמוכה?

12 באוגוסט 2013

דה מרקר מספר שהאוצר שוקל לקצץ בקצבאות הפנסיה בגלל הריבית הנמוכה. כלומר במשרד האוצר מבינים שריבית נמוכה רעה לפנסיונרים, ולא תאפשר לממן את קצבאותיהם.

ואני הקטן לא מבין משהו – האם שר האוצר יאיר לפיד לא סיפר לנו שריבית נמוכה זה דווקא טוב, ואילו ריבית גבוהה היא הדבר הכי רע בעולם, וחייבים לקצץ בגירעון, פן חלילה יעלו תשלומי הריבית?

אנחנו על הגירעון משלמים ריבית. היא גבוהה ויקרה, ולכן במקום להוציא כסף על חינוך ורווחה אנחנו מוציאים על תשלום ריביות.

אז למה לפיד כל כך לא רוצה לשלם ריבית גבוהה, ומדוע הכביד מסים דרמטית רק כדי למנוע את עליית הריביות, חיזיון ביעותים מבחינתו – האם לפיד לא מעוניין שלפנסיונרים יהיה כסף לקנות צעצועים לנכדים?

האם ההפסדים של בנק ישראל משנים משהו? כנראה שלא

11 באוגוסט 2013

פרופ' יקיר פלסנר פרסם מאמר בגלובס, שבו הוא טוען שאין בועת נדל"ן בישראל, מחירי הדירות לא נוסקים לעומת מחירי השכירויות, ולפיכך אין סיבה לבנק ישראל להעלות את הריבית. כל אלו טענות הגיוניות, ואני נוטה להסכים איתן.

אבל הנימוק המרכזי של פלסנר לכך שבנק ישראל לא יכול להנהיג מדיניות של ריבית גבוהה פשוט אינו לעניין לדעתי. הוא טוען שבמצב הנוכחי שבו בנק ישראל מחזיק ביתרות מט"ח עצומות ומדפיס שקלים כדי לקנות עוד ועוד מט"ח, הוא מנגד צריך להנפיק מק"מים בכדי לקנות שקלים כנגד הכמות שהדפיס. הכול נעשה במטרה שהכמות הכוללת של הכסף בשוק לא תזנק ותחולל אינפלציה.  אלא שעל המק"מים צריך לשלם ריבית, ותשלום הריבית מסב לבנק ישראל הפסדים כבדים במאזנו.  לסיכום – אי אפשר להעלות ריבית כי הריבית יקרה ומכבידה על ספרי החשבונות של בנק ישראל.

ואני שואל: למי אכפת מה קורה לבנק ישראל במאזנו? זה לא שבסיטואציה של אוברדרפט חריף יבואו חבר'ה מהשוק האפור וידרשו נתח מהמשכורות השמנות של בכירי הבנק, או שיעקלו את שולחן העבודה מול פרצופה של קרנית פלוג (או של מריו בלכר).  בנק ישראל לעולם לא יהיה בסכנת חדלות פרעון בשקלים. ככה זה כשאתה אדון מדפסת השקלים. מכיוון שכך, השאלה מה קורה במאזן של בנק ישראל היא אחת השאלות המיותרות ביותר שאפשר להעלות על הדעת, והרצון לשמור על המאזן בריא, הוא אחד הרצונות המופרכים ביותר.

סבר פלוצקר מפתיע לטובה

11 באוגוסט 2013

הסלידה של ידיעות אחרונות מממשלת נתניהו אינה סוד, ובכל אופן, הפרשן הכלכלי הבכיר של העיתון, סבר פלוצקר, מפתיע היום לטובה ובגדול ומעלה את האפשרות, שהיא כמעט כפירה גמורה בחוגים הנבערים של פרשני הכלכלה שלנו, שנכונותם של נתניהו ושטייניץ להגדיל את הגרעון אולי הצילה את המשק מהדרדרות למיתון.

אומנם אין טוב ובלי רע ובצורה מובלטת יותר, במקום אחר בגיליון, יוצא פלוצקר בשצף קצף נגד הכוונה למנות את מריו בלכר לנגיד וקורא למינוי נגיד זר התנהגות של רפובליקת בננות. אולי הוא לא יודע שהבריטים מינו נגיד קנדי והדבר התקבל היטב בשווקים שם. הוא גם מגמד לשווא את יכולותיו של בלכר. מכל הטקסטים שקראתי שפרסם, מתקבל הרושם שהוא אדם רציני מאוד, אף שבפוסט הקודם חלקתי על הדעה שהביע לגבי יוון.

מריו בלכר כלכלן טוב, אבל לא הייתי מציע ליוונים למנותו כנגיד

9 באוגוסט 2013

מריו בלכר, לשעבר נגיד הבנק של ארגנטינה בתקופתה הקשה ביותר, מסתמן כמועמד מוביל לשמש כנגיד בנק ישראל. זאת לא נראית בחירה רעה בכלל. מדובר באדם מבריק בעליל, שסייע לשיקום כלכלת ארגנטינה בזמנו.

גיגול של שמו מגלה בעיקר את הדברים שאמר בהקשר לגוש האירו, במהלך המשבר האחרון. הוא אומר דברים נחמדים, ואפילו מגייס את התלמוד לצדו, אבל באופן כללי לדעתי הוא דווקא מאכזב. העצות שנתן לגוש האירו נראות לי לחלוטין לא ריאליות. הוא אומר שליוונים מומלץ שלא לנטוש את גוש האירו, אלא להודיע על פשיטת רגל ממשלתית ולהסתייע בחבילות חילוץ אירופאיות נדיבות. ומה יעשו עם העובדה שהמשכורות והמחירים ביוון, הנקובים באירו, פשוט יקרים מדי בשביל מדינה ענייה כזו? בלכר לא מסביר בפרוטרוט, אבל אני מבין שהוא לא אדיש לחלוטין לסוגיה, ומצפה לאינפלציה מסוימת, גבוהה יחסית למקובל, באירו. מן הסתם הוא מכוון לפיתרון שהציע גם פול קרוגמן, אינפלציה נסבלת של 4% בגוש האירו תשחוק את המחירים ביוון, ואחרי כמה שנים הם יהיו נמוכים דיים.

זהו פיתרון אפשרי לכאורה גם אם ידרוש זמן לא מועט, אבל הוא מתעלם מהמציאות הפוליטית – האם גרמנים וצרפתים, הולנדים ולוקסמבורגים, באמת חשים כזאת אחווה כלפי היוונים, שיהיו מוכנים לנדב עבורם גם את החסכונות שלהם (שיישחקו בסביבת אינפלציה גבוהה יחסית) וגם את כספי המיסים שלהם (שיילקחו לחבילות חילוץ?). אני מפקפק מאוד. בלכר מודע לכך שזו בעיה, ואומר שאם האומות האלו לא מוכנות לשאת באחריות, אז שפשוט ייטשו את גוש האירו בעצמן. אבל זה הרי לא יקרה – כי באמת אין להן סיבה כה דוחקת לעזוב את האירו, לא הן סובלות, אלא היוונים האומללים.  ולכן אנחנו חוזרים לנקודת המוצא שבה בלכר מסרב להודות – ליוון אין כל פיתרון מלבד לעזוב את גוש האירו. זו כבר לא רק כלכלה, זו כבר פסיכולוגיה פוליטית –  לעולם אל תחלוק מטבע משותף עם אנשים שאין להם מידה משמעותית של תחושת נדיבות ואחווה כלפיך. הם יראו אותך מפרפר במים ולא יעשו (כמעט) כלום.

להגן על המאיון העליון

9 באוגוסט 2013

גרגורי מנקיב הוא כלכלן חשוב מאוניברסיטת הרווארד, המשתייך לצד הימני של המפה הפוליטית האמריקנית. הוא חיבר לאחרונה מאמר בשם "להגן על המאיון העליון", המגן על זכותם של אנשים להחזיק בעושר מופלג, על אף הפערים ואי השוויון שהדבר יוצר. לדעתו, החברה אינה צריכה לחתור לכך שהעושר יחולק באופן שימקסם את הרווחה הציבורית, אלא להותיר את חלוקת העושר בידי השוק ולהתמודד רק עם כשלי שוק ברורים (למשל, חבילות פיצוי לא סבירות שמתקבלות בסקטור הפיננסי או כאלו שמרוויחים ממידע פנים).

אני לא לגמרי מסכים לכך. ההגנה שלי על אי השוויון הנוכחי היא שלדעתי יש הגזמה פראית בעוצמתו ובפועל איני חושב שהוא כל כך נורא. אם היינו חוזים באמת באי שוויון מפלצתי, הרבה מעבר למה שנחוץ כדי שמערכת כלכלית קפיטליסטית תתפקד באופן סביר, זה היה נראה לי הגיוני שהמדינה תתערב כדי לטפל בכך.

אומנם בארצות הברית יש להערכתי שני תחומים שבהם אי השוויון הוא באמת קטסטרופלי. האחד הוא בתחום הבריאות, ולמרבה השמחה הנושא בא על פתרונו, פחות או יותר, ברפורמת הבריאות של הנשיא אובמה. השני הוא בתחום החינוך, שם הוא עוד רחוק מלהיפתר. מחירי החינוך הגבוה האיכותי בארה"ב הם כה גבוהים, שסטודנטים יוצאים מהלימודים עם חובות עתק, ולעתים קרובות הם מגלים שאין להם כל דרך להחזיר אותם. אותה בועה בלימודי המשפטים שקיימת פה, קיימת גם שם, אבל שם היא מלווה בשכר לימוד הרבה יותר גבוה.

בכל אופן, מאחר שהמאמר של מנקיב באמת מעניין ומרשים, אקדיש עוד פוסטים לכמה מן הנושאים העולים ממנו.

מה נעשה עם גברים אשכנזים יהודים ששולטים בכסף שלנו?

8 באוגוסט 2013

"גברים אשכנזים יהודים שולטים בכסף שלנו", אומרת כותרת הכתבה בדה מרקר, שמסקרת שיחה עם חברת הכנסת מיכל רוזין ממרצ.

האירוניה של ההיסטוריה – במסווה של שוויון וסוציאליזם, בסופו של דבר חוזרים לאותם משפטים אפלים שרווחו בגרמניה של שנות השלושים.

האם עודף המשפטנים הוא רע?

6 באוגוסט 2013

בכתבה בעיתון גלובס ציטטו את שר הכלכלה נפתלי בנט: "תפסיקו ללמוד משפטים, כל מדינת ישראל. צריך להפסיק עם השטות הזאת. מי שחולה על זה, זה בסדר. גם אני למדתי משפטים, גם מיותר. התעשיינים זועקים, וגם ההיי-טק זועק".

אני מזדהה עם קריאתו של בנט ומזדהה גם עם דבריו של ראש לשכת עורכי הדין שדורש להאריך את ההתמחות לשנתיים ולהפוך את מבחן הלשכה למבוסס חשיבה ולא שינון, דהיינו לסוג של מבחן איי קיו, שיסנן את האהבלים ויצמצם את מספר עורכי הדין.

כל זה מצד אחד. מצד שני עולה השאלה מדוע עלינו להגביל עיסוק במקצוע כלשהו. הרי אנחנו במדינה, מאז ימי המחאה החברתית, עסוקים בעיקר במחשבה על איך מוזילים מחירים של מוצרים ושירותים, ואין ספק שהצפת השוק בעורכי דין מוזילה את עלות שכירת עורך דין. אז מה רע בעצם בהצפת השוק בעורכי דין?

לזה יש לי שתי תשובות שאני מתחבט ביניהן.

תשובה ראשונה: ייתכן אומנם שריבוי עורכי הדין אינו רע לציבור, אבל הוא מאוד לא הוגן כלפי צעירים שלומדים משפטים וחושבים שהמקצוע יניב להם פרנסה, בעוד שלמעשה אין להם סיכוי להתפרנס בכבוד. בעולם כלכלי תיאורטי, הפרנסה הדלה הצפויה אמורה להרתיע עורכי דין חדשים וכך לגרום להם ללמוד מקצוע אחר. כך ייווצר מחסור בעורכי דין, והמשכורות שוב יעלו, עד ששוב יווצר עודף היצע וחוזר חלילה.  אבל בעולם הכלכלי הלא תיאורטי שאנחנו חיים בו, צעירים מתעקשים משום מה לזרוק את עתידם לפח ולהמשיך ללמוד משפטים, וגם המדינה יוצאת נפסדת מכישוריהם המבוזבזים. לכן איזה גורם אחראי צריך להתערב מלמעלה ולחסום בברוטליות את עודף ההיצע במקצוע.

תשובה שניה: עורכי דין שונים מבעלי מקצוע אחרים, בכך שהמחסור שהם נועדו לפתור אינו קיים אובייקטיבית, אלא, במידה רבה, נוצר מלאכותית בידיהם. למשל, לא משנה כמה אינסטלטורים יכנסו למקצוע, כמות הנזילות הממוצעת למשק בית היא די קבועה, וגם מספר משקי הבית במדינה יציב פחות או יותר.  אז הצורך באינסטלטורים די קבוע. באותו אופן, לא משנה כמה דוכני אוכל ייפתחו, ממוצע הקלוריות שאדם צורך ביממה יציב בישראל כבר שנים רבות.  לעומת זאת, תהליכים משפטיים הם דבר שריבוי עורכי דין יכול להאיץ את היווצרותו. כל עוד לעורך דין יש מחסור בעבודה ותמריץ בפרנסה, יש לו את כל הסיבות שבעולם לדרבן את הלקוחות שלו או את הלקוחות הפוטנציאלים שלו לרוץ לבית משפט על כל עוולה מדומיינת, ריבוי תביעות הוא דבר שכאשר יש הגזמה בו, הוא הרסני להתנהלותם התקינה של החיים במדינה. לכן יש לנו אינטרס ברור לרסן את מספר המשפטנים.