האם ההפסדים של בנק ישראל משנים משהו? כנראה שלא

פרופ' יקיר פלסנר פרסם מאמר בגלובס, שבו הוא טוען שאין בועת נדל"ן בישראל, מחירי הדירות לא נוסקים לעומת מחירי השכירויות, ולפיכך אין סיבה לבנק ישראל להעלות את הריבית. כל אלו טענות הגיוניות, ואני נוטה להסכים איתן.

אבל הנימוק המרכזי של פלסנר לכך שבנק ישראל לא יכול להנהיג מדיניות של ריבית גבוהה פשוט אינו לעניין לדעתי. הוא טוען שבמצב הנוכחי שבו בנק ישראל מחזיק ביתרות מט"ח עצומות ומדפיס שקלים כדי לקנות עוד ועוד מט"ח, הוא מנגד צריך להנפיק מק"מים בכדי לקנות שקלים כנגד הכמות שהדפיס. הכול נעשה במטרה שהכמות הכוללת של הכסף בשוק לא תזנק ותחולל אינפלציה.  אלא שעל המק"מים צריך לשלם ריבית, ותשלום הריבית מסב לבנק ישראל הפסדים כבדים במאזנו.  לסיכום – אי אפשר להעלות ריבית כי הריבית יקרה ומכבידה על ספרי החשבונות של בנק ישראל.

ואני שואל: למי אכפת מה קורה לבנק ישראל במאזנו? זה לא שבסיטואציה של אוברדרפט חריף יבואו חבר'ה מהשוק האפור וידרשו נתח מהמשכורות השמנות של בכירי הבנק, או שיעקלו את שולחן העבודה מול פרצופה של קרנית פלוג (או של מריו בלכר).  בנק ישראל לעולם לא יהיה בסכנת חדלות פרעון בשקלים. ככה זה כשאתה אדון מדפסת השקלים. מכיוון שכך, השאלה מה קורה במאזן של בנק ישראל היא אחת השאלות המיותרות ביותר שאפשר להעלות על הדעת, והרצון לשמור על המאזן בריא, הוא אחד הרצונות המופרכים ביותר.

מודעות פרסומת

3 תגובות to “האם ההפסדים של בנק ישראל משנים משהו? כנראה שלא”

  1. יאיר Says:

    אנחנו חוזרים שוב ושוב לאותו נושא:
    זה שלמדינת ישראל מטבע ריבוני משלה, וזה שבנק ישראל הוא המדפיס של המטבע זה לא אומר שאפשר לנהל מסיבות בלי הגבלה.

    נכון שלא יגיעו גובים מהשוק האפור או מההוצאה לפועל, אבל דווקא בגלל זה – בגלל שבנק ישראל יכול "להציל" את עצמו מ"ההוצאה לפועל" – כאן החשיבות של בנק מרכזי בניהול המטבע של כולנו.

    מה קורה בתוך מאזנו של הבנק המרכזי לפעמים מעניין ולעיתים לא:
    אם המשק בצמיחה, ויציבות המחירים הריאליים נשמרים (ועוד כמה דברים נוספים) אז מה קורה בתוך מאזן הבנק באמת לא מעניין. [יתר על כן, לרוב בנק מרכזי פועל במצבים כאלו במדיניות נגדית לשוק והוא קונה מטבע זר אפילו שהוא במגמת החלשות מול המטבע המקומי, ולאו דווקא מתוך מגמה להחליש את המטבע המקומי אלא כאיזון למקרה של היפוך מגמה]. כי גם אם יהיו "הפסדים על הנייר" הם מגומדים מול ההישגים הריאליים בכלכלה.

    אבל במצבי דשדוש כלכלי בעיקר היום כשאנחנו נמצאים בשיאו של ה"עידן המוניטריסטי" שמי שמזיז את הכלכלות זה מדפסות הבנקים המרכזיים או באחרים – אז בוודאי שמה שקורה במאזן הבנק המרכזי מעניין, אפילו מעניין מאוד.

    אתה יכול לומר שאין משמעות להדפסת כסף בעת דיפלציונית כזאת (לדעתך, אני רואה גם מגמות אינפלציוניות) ולכן תשלום ריבית המק"מים לא תחולל תהליך אינפלציוני. זה בסדר.
    אבל לומר "למי אכפת מה קורה לבנק ישראל במאזנו כי בנק ישראל הוא אדון מדפסת השקלים ולעולם הוא לא יהיה בסכנת חדלות פירעון בשקלים" – זה לא נכון.

    אהבתי

  2. תמריץ Says:

    אני מבין ומקבל את הטענה שהתרחשויות מסוימות שישתקפו במאזן הבנק יכולות לגרום לאינפלציה. הרי זה בעצם מה שעושים היום האמריקנים והיפנים – מציפים את השוק בכסף ולשם כך מגדילים את כמות הנכסים שמחזיק הבנק (אג״ח ממשלתיות ואפילו מניות). וזה מהות ההקלה הכמותית. והמטרה היא להגדיל (קצת) את האינפלציה.
    כל זה טוב ויפה, אבל מה שהפריע לי במאמרו של פלסנר הוא שנראה שהמאזן של הבנק המרכזי נראה לו כדבר בעל חשיבות כשלעצמו, כמו בנק מסחרי שבשל מחויבותו לבעלי המניות חייב להרוויח ולהגדיל את הונו וזו בעצם משמעות קיומו כעסק למטרת רווח. אבל בנק מרכזי אינו מיועד למטרת רווח כמובן ולכן הקבלתו לבנק מסחרי היא מטאפורה רעה, רעה כמו המטאפורה האיומה שלפיד תמיד משתמש בה – הקבלה בין משק בית לכלכלת מדינה.

    אם פלסנר היה מתריע על הסכנות האינפלציוניות בקניית מט״ח, הייתי חולק עליו לגופו של עניין ועדיין מסגרת הדיון הייתה לעניין. היו תקופות בשנות התשעים שבהן לקניית מט״ח הייתה באמת משמעות אינפלציונית ברורה ומסוכנת. אבל כשהוא מדבר על הפסדי הבנק, כאילו רווחיות הבנק היא מטרה כשלעצמה – זה אינו לעניין בעיניי.
    לחילופין פלסנר יכול להגיד שבנק ישראל עושק את הציבור בכך שמונע ממנו להנות מיבוא זול וכך גורם לנו להנות מפחות בגדים, רהיטים ושוקולד שוויצרי. גם זו טענה לעניין, אבל גם אותה פלסנר לא טען.

    לסיכום, אני די מקבל את מה שאתה אומר, ומעמיד דבריי על דיוקם – מה שקורה במאזן הבנק הוא בעל חשיבות, אבל רק במידה שאנחנו מצליחים למצוא נימוק משכנע לקשר בינו לבין יוקר המחייה, אינפלציה או צמיחה. לדבר סתם בחרדה על מאזן הבנק מבלי לטרו להסביר בצורה רציונלית כיצד המשק יושפע לרעה מכך – לא לעניין.

    אהבתי

  3. למה הטבות המס לטבע היו מוצדקות | תמריץ Says:

    […] ובכן, כסף זה שהיה מושג מטבע הוא במקורו מט"ח, כי מושג ממכירת הקופקסון ותרופות אחרות ברחבי העולם. כידוע, בעשור האחרון בנק ישראל נוהג ללכוד כמויות עצומות של מט"ח שמגיעות לישראל ולשים אותן ברזרבות נטולות שימוש במטרה למנוע תיסוף.  לפיכך מה שהיה צפוי לקרות למיליארדים שהיו מושגים מטבע הוא שהם היו מתבלים במחסנים הוירטואליים של בנק ישראל. יתרות המט"ח שלו היו אולי כיום 81 מיליארד דולר במקום 78 מיליארד דולר. בלשון המעטה, לא הייתה בכך הרבה תועלת למשק. למעשה, הדבר היה מגדיל את ההפסדים במאזן בנק ישראל (אומנם הפסדים נטולי חשיבות לחלוטין). […]

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: