"כואב, אבל שווה", כותבת מירב ארלוזורוב על התקציב, וטוענת שהקיצוצים מנעו אסון.
http://www.haaretz.co.il/1.2084182
ואילו אני שב ואומר, כפי שכבר כתבתי בעבר, שאין שום הוכחה ואין שום דוגמה בעולם לטענה העיקרית של מירב ארלוזורוב. הטענה לפיה תקציב גרעוני שנקוב במטבע המקומי (לא במט"ח), מחולל איזשהו נזק ומשבר גדול. בטח שלא במצב שבו הריביות הן קרובות לאפס והאינפלציה קרובה לאפס. הרי אם האינפלציה והריביות קרובות לאפס הדבר מעיד שאין השתוללות של זרימת כסף במשק, אלא ההיפך הגמור – יש מחסור בכסף, ולפיכך התקציב צריך להתרחב, לא להצטמק.
יש אינספור דוגמאות הפוכות לטענה הפשטנית של ארלוזורוב, שלפיה גירעון הוא אסון. כל כלכלות המערב המרכזיות סוחבות היום גירעון גדול מזה שהיה לישראל, פי כמה וכמה. והדעה של הכלכלנים המובילים היא שכדי שכלכלות המערב ייצאו מהמשבר הן צריכות דווקא להגדיל עוד את הגירעונות. למה יפן, מדינה עם גירעון של 10% (פי 3 לפחות מהגרעון של ישראל), לא שרויה בקיצוצים אלא נמצאת עכשיו בתוכנית של תמרוץ תקציבי, והשווקים שם עלו בטירוף? כי כולם מבינים שהאמת הפוכה ממה שמירב ארלוזורוב טוענת.
ומה הסיפור עם החובות של ספרד ויוון? החוב של ספרד ויוון נקוב באירו, מטבע שאין להן כל שליטה עליו. החוב של ישראל הוא בשקלים, מטבע שהיא יכולה להדפיסו כרצונה. לכן החוב הספרדי הוא אסון, והחוב הישראלי חסר משמעות. יחי ההבדל הענק.
ומה פשר הכמיהה לכאב?
בכל אופן אני מודע לכך שהאינטואציה של הרבה אנשים, אפילו כאלו שלא מתיימרים להבין דבר בכלכלה, זהה לזו של מירב ארלוזורוב. אני חושב שהדבר נובע ממשהו בראשיתי עמוק בתוכנו, איזו אמונה עמוקה בנפש האדם שכדי שיהיה טוב, צריך שיהיה סבל גדול קודם. בתקופות אפלות בתולדות האנושות, קו המחשבה הזה הוביל כנראה לקורבנות אדם (קישור מעניין ועדכני בנושא). בתקופתנו הנאורה יותר, האינטואיציה הזו מובילה ממשלות לחשוב ששיקום הכלכלה יבוא על ידי עשיית דברים שהם ההיפך הגמור ממה שצריך – במקום לעודד צריכה ויזמות, מחריבים אותן בכך שהופכים את הציבור לעני יותר. זה אינו כאב בונה, זהו כאב סתמי.
ולגבי החרדים
טענה נוספת שארלוזורוב הדגישה במאמרה היא שהקיצוצים לחרדים מהווים נקודת אור בתקציב. עם הטענה הזו אני מאוד מסכים מחד, ומאידך לקיצוצים האלו היה יותר כוח בתקציב מרחיב שהיה יוצר מקומות עבודה שאליהם חרדים מחפשי פרנסה יכולים היו לפנות. כאשר מצד אחד מקצצים לחרדים ומצד שני מכניסים את המשק למיתון ומקטינים את מספר מקומות העבודה, זו סתם אכזריות.
ובכל אופן לא אבדה התקווה
ועדיין, גם אחרי התקציב הגרוע הזה – יש שתי קרני אור.
ראשית, דווקא בגלל שבעולם כולו המדיניות שארלוזורוב מקדמת היא כבר לא כל כך פופולארית, ומנהיגי המדינות כבר לא להוטים כל כך לקצץ ולקצץ, ייתכן שתבוא התאוששות עולמית שתועיל גם לנו.
שנית, אם ייבחר נגיד ראוי לבנק ישראל, הוא יכול להושיע את המשק על ידי הורדות ריבית נוספות, כל הדרך אל האפס המוחלט, או\ו על ידי פיחות משמעותי בשקל. דא עקא, בתסריט כזה, ובהנחה שלא נחזה בפרץ של בניית דירות, רוכשי הדירות האומללים יהיו אומללים עוד יותר.
הבורסה עולה ביפן לא בגלל עצם זה שיש 10% גרעון אלא בגלל שהכסף בורח מהין לעבר החזקה בחברות. זאת צורה להתגונן בפני שחיקת הין שמובילה הממשלה היפנית.
אהבתיאהבתי
כשאתה מדבר על שחיקת הין אפשר היה לחשוב שיש שם אינפלציה של 10% בשנה. בפעם האחרונה שבדקתי הם עדיין היו תקועים בדיפלציה, וברור לכול שהבנק המרכזי שלהם, כמה שלא יהיה נועז, לא יתן לאינפלציה לעבור משמעותית את ה-2% בשנה, המקובלים בכל העולם כהגדרה של יציבות מחירים.
אהבתיאהבתי
דרך אגב, המניות עלו משמעותית גם בערכן הדולרי (את זה אני יודע כמי שמחזיק תעודת סל דולרית על המדד היפני [בלי להמליץ]).
אהבתיאהבתי
תמריץ יקר,
אשמח לקרוא תימוכין לטענותיך שלך: האם באמת החוב הוא פנימי (ונקוב בשקלים) או שמא רובו חיצוני?
בתקציב 2012 , למשל, עמדו החזרי החוב (רבית וקרן) על סך 90,356 מליוני שקלים, הסעיף התקציבי הגדול ביותר.
הדוגמא של יפן מעניינת, הן בשל המחירים שאזרחיה משלמים מזה עשרים שנה על הקיפאון בכלכלתה, והן בגלל העושר העצום שנצבר שם בעשורים שקדמו לכך, ולכן אני תוהה האם מדינות דוגמתה הן קנה מידה להשוואה.
אהבתיאהבתי
את השחיקה של הין רואים דרך שערי החליפין ולא דרך מדד המחירים. הבורסה היפנית היא מקום לכסף מכל העולם ולא רק לתושבי יפן שמנהלים את חייהם במטבע שלהם. הין היפני היה כלי מאוד שימושי בידי משקיעים זרים אבל עכשיו הם עוזבים אותו ויוצאים ממנו. בשלב זה הכסף נכנס לבורסה היפנית כי אין הרבה מקומות אחרים להחנות בו את הכסף (אירופה?? סין??). אבל זה לא בהכרח ייעצר שם. זה יכול לצאת מיפן בכלל. הכל כתלות בפעולותיה של הממשלה היפנית. יכול להיות שהיא תצליח אבל גם יכול להיות שהיא תיכשל בשליטה בתהליך.
אין באמור לתמוך או לדחות את מעשיה של ממשלת יפן אלא לטעון שההוכחה שלך מיפן שגרעון מוביל לעליית הבורסה הוא לא נכון.
זה הכל.
אהבתיאהבתי
תכנס לאתר של יחידת החוב הממשלתי ותראה את החלוקה של החוב.
אכן רובו פנימי.
בנוסף, בנקודת הזמן הזאת ניתן להמיר את כל החוב למקומי אבל יחידת החוב לא עושה זאת.
אהבתיאהבתי
יאיר, אין ספק שאפשר לתת לכל דבר אלף פרשנויות. אבל אנחנו רואים עובדות מול העיניים. הרחבה בגרעון במדינה שיש לה גרעון גדול במטבע המקומי, אבל בסביבת ריבית ואינפלציה אפסיות – ובמקום קריסה אנחנו רואים שגשוג. הייתי שמח לקבל דוגמה אחת לסיטואציה הפוכה. דוגמה אחת!
אהבתיאהבתי
כמו שיאיר כתב,
http://www.ag.mof.gov.il/AccountantGeneral/GovDebt/GovDebtTopNav/GDExternalDebt/GeneralData/
תסתכל בקישור – החוב שנקוב שם הוא 29 מיליארד דולר, אבל הוא נמוך בהרבה מיתרות המט"ח של בנק ישראל. כלומר, מחר בבוקר, אם כך יתחשק לממלאת מקום נגיד בנק ישראל, אפשר להיפטר מכל החוב. נטו אנחנו בעודף מט"ח, לא בחוב. העולם חייב לנו ולא אנחנו חייבים לו.
לגבי יפן, גם לבריטניה ולארה"ב גירעון שנתי גדול בהרבה מזה של ישראל. על פניו, כולן מדינות עם דמוגרפיה הרבה פחות מבטיחה מישראל, ולכן צריכות להסס יותר בהשארת חוב לדורות הבאים.
אהבתיאהבתי
לגבי הריבית, שכאמור היא שקלית רובה ככולה, הריבית הזו מגיעה לפנסיונרים ולחוסכים. היא לא נזרקת לפח, אלא חוזרת למשק, ומשלמים עליה מס וצורכים איתה דברים וכו'. הסתכלות עליה כאילו היא עול, היא מאוד צרת אופקים.
אהבתיאהבתי