למה חברות ארנק לא אמורות להיות בעייתיות

כיום נפוץ ששכירים המקבלים משכורת גבוהה מעדיפים להתאגד כחברה, המכונה חברת ארנק, וכך לשלם מס חברות בסך 25% על הכנסותיהם במקום מס הכנסה וביטוח לאומי הגבוהים הרבה יותר בדרגות השכר הגבוהות. החיסרון מבחינתם הוא שלא יוכלו להשתמש בכסף על מנת לקנות בו דברים לצרכיהם הפרטיים, כי הכסף כלוא בחברה. כדי להעביר את הכסף לחשבונם הפרטי הם צריכים לשלם מס דיבידנד של 30%-32% ולאחריו יוכלו למשוך את הכסף לחשבונם הפרטי, או לחילופין ימשכו משכורת מהחברה שלהם וימוסו עליה ככל שכיר.

הפרופסור הנכבד שמרואיין בגלובס מתייחס להתנהלות הזו כפשע נורא

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000852055#fromelement=hp_morearticles

למעשה, היא חיובית מאוד מבחינה חברתית, אם אכן תבוצע בקפדנות לפי חוק.

זעמו של הפרופסור יוצא על כך שהשכירים העשירים לא משלמים מס. אבל כפי שכבר טענתי אינספור פעמים, המדינה כלל אינה צריכה מס. זאת משום שבעולם אידיאלי, שבו שרי אוצר היו מבינים מהחיים שלהם, הם היו מבינים שגודל הגירעון הוא חסר חשיבות.

אז האם אנחנו יכולים לחיות בעולם שבו אין כלל מס? זה נשמע לא סביר, וזה אכן לא סביר ולא נכון. צריך מס, אבל לא לשם הגדלת הכנסות המדינה, אלא למען מניעת אינפלציה. אם המדינה מזרימה כסף לרווחה ולחינוך ולצבא ולתשתיות וכיוצא באלו, צריך לעשות זאת בעת ובעונה אחת עם ניטרול חלק מהכסף הקיים, כדי לא ליצור אינפלציה.  משיקולים של הגינות, אנו מעדיפים שרוב הכסף שינוטרל יהיה כסף של עשירים. ברור שהכסף שצריך לנטרל הוא מטבעו כסף שנועד לצריכה, כלומר ליצירת אינפלציה.   אין טעם לנטרל כסף שמיועד להשקעות – כסף כזה איננו רוצים לנטרל, כי הוא מיועד למטרות אנטי אינפלציוניות, כלומר להפחתת המחסור בעולם, ולפיכך להפיכת מוצרים לזולים יותר.

על כן אם אדם עשיר מעוניין לשמור חלק מהכנסתו בקופת החברה ולהשקיע אותה באיזושהי דרך, במקום לצרוך אותה לצרכיו – הדבר מבורך, ואין כל סיבה לרצות למסות כסף זה.

4 תגובות על ״למה חברות ארנק לא אמורות להיות בעייתיות״

  1. זו נראית לי טעות.

    קודם כל, איך אתה מפריד בין השקעה לצריכה?
    אחת ההוצאות של כל משק בית היא על חינוך – בית ספר, חוגים וכו'.
    מה זה אם לא השקעה בעתיד?
    ולקנות מחשב זו לא השקעה? ופלאפון? ולהוציא רישיון נהיגה?
    הרי לא תמצא עבודה (או עם סיכויים פחותים) בלי מחשב, פלאפון ורישיון.

    דבר שני, הרבה מהכסף של העסק יכול להיות מנותב לצריכה בקלות.
    למשל, לשלם לבת שלך שכר מינימום על מנת לנקות את המשרד פעם בשבוע.
    או לקנות רכב ל "חברה", ולשכור/ לשכור אותו במחיר מצחיק.
    וארוחות על חשבון החברה, וכו'.

    אהבתי

  2. לגבי הטיעון הראשון אני לא כל כך מסכים. המטרה של חברה הפועלת בשוק תחרותי היא לספק מוצרים טובים יותר או זולים יותר לצרכנים, כלומר מוצרים שיקטינו אינפלציה. זו זכות קיומה היחידה והדרך היחידה שלה להרוויח. לכן השקעה בחברה (בתנאי שאינה מונופוליסטית) היא אנטי אינפלציונית. רק חלק קטן מפעולות האדם ניתן להגדיר בצורה כזו. רק חלק קטן מהשימושים בפלאפון או ברשיון עונים להגדרה של פעולות שנעשו למטרה כלכלית של מיקסום רווח.
    לגבי חינוך, אני באמת חושב שעולם שבו היו מכירים בחינוך מוכוון רווח (לא סוציולוגיה או לימודי מגדר!) כהוצאה מוכרת לצרכי מס, היה עולם סבבה.

    עם הטיעון השני אני מסכים. הרעיון בפוסט הוא נכון אך ורק אם אכן ישמרו הכללים ולא יהיה ערבוב בין הוצאות החברה להוצאות הפרטיות. זו הסיבה שכתבתי שיש הגיון בתוצאה של מיסוי מופחת לחברת ארנק ״אם אכן תבוצע בקפדנות לפי חוק״.
    אם אין באמת אפשרות למנוע מבעלי חברות לעשות שימוש בהוצאות החברה לצרכיהם הפרטיים, אז הרעיון בפוסט תקף תיאורטית בלבד.

    אהבתי

  3. אז אני חושב שאנחנו מסכימים על התיאוריה –

    השקעות לצמיחה, לא משנה אם נעשו על ידי חברה או אדם פרטי, לא חייבים למסות, בעוד שצריכה כן.

    בפועל, מאוד קשה להפריד בין השתיים (חינוך, רמאויות חוקיות וכו').

    בנוסף, לא כל השקעה תוריד את האינפלציה – תחשוב למשל על חברה שמוכרת משקאות, ולכן משקיעה בפרסום שדוחף את הביקוש למעלה.
    מחירי המשקאות יכולים לעלות!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: