יש בכלכליסט ראיון מעניין עם איש קרנות הגידור, אבי טיומקין. והוא אומר דברים נכונים.
http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3604756,00.html
אבי טיומקין צודק כשאומר שהגירעון הוא ההישג הגדול של שטייניץ. ממש כך. היסטוריונים שיכתבו היסטוריה כלכלית עוד 50 שנה, כשאנשים יבינו טוב יותר כלכלה, יידהמו מהאופן שבו הפך הגירעון לסיבה להשמצה ולדרישת ועדת חקירה, כשלמעשה הוא הדבר הנכון ביותר שהיה צריך לעשות. כשהביקושים במגזר הפרטי יורדים, הממשלה צריכה להיכנס לגירעון כדי לייצר ביקושים בעצמה.
אנשי משרד האוצר, ובמידה מסוימת גם סטנלי פישר, תקועים בהשקפות כלכליות שהיו רלוונטיות יותר לפני עשרים שנה, כשמה שהיה צריך לעשות זה להילחם בכוח באינפלציה. היום האינפלציה מתה. לא היא האויב כרגע. אבל מעטים במדינה קולטים זאת. היחיד בקרב מביני המאקרו בישראל שמדבר לעניין כיום פרט לטיומקין הוא אהרון פוגל.
הקיבעון של אנשי האוצר מזכיר קצת את בגין, שדיבר כל הזמן על חיסול ערפאת כאילו זה חיסול היטלר. עמוס עוז כתב לו:"אדוני, היטלר מת". צריך לכתוב לקרנית פלוג, סטנלי פישר וליאיר לפיד:"גבירתי ורבותיי, האינפלציה מתה". אם אין אינפלציה, אז הממשלה צריכה לשפוך כמה שיותר כסף.
עם זאת, אני לא אוהב את הפסימיות משוללת ההצדקה של טיומקין. מכיוון שכל מדינות העולם, פרט לארצנו הקטנה והמטופשת, כבר מתחילות להבין שהצנע והניסיון לחסל גירעונות באופן דרסטי מהווים צעד אסוני וקטסטרופלי – בעתיד תינקט מדיניות נכונה יותר וההתאוששות העולמית תימשך ותתרחב. יש סיכוי טוב שהיא תסחוף לתוכה גם אותנו, כי הטמטום של לפיד אינו מספיק כדי למנוע את השגשוג, כשהמדינות האחרות בעולם נוקטות במדיניות נכונה.
תמריץ 
הפתרון של טיומקין הוא כזה:
1. הגדלת הגרעון הממשלתי
2. קניית דולרים והחלשת השקל
3. איפוס ריבית בנק ישראל
אבל מה לגבי הטווח הארוך?
הגדלת הגרעון – נצטרך לשלם על זה בעתיד ובריבית דריבית.
קניית דולרים והחלשת השקל – מבוצע. אבל להגיע ל- 4 שקלים לדולר זה מחייב הדפסת שקלים מסיבית וזה אינפלציוני (גם אם לא היום אלא בעתיד וגם אם לא לינארי כמו שכתוב בספרים).
כל הפעולות הללו יחייבו הורדה נוספת של הריבית – בכדי להחליש את השקל ובכדי להפחית את עלות מימון הגירעון ובכדי לממן את עלות המק"מים שסופגים נזילות (אם הם יונפקו).
טיומקין מדבר על "כלכלה חדשה" ועל שהספרים והתיאוריות כבר לא מתפקדים. אז הפתרון הוא להמשיך ולעשות את מה שעשו בעבר (מוניטריסטי כפישר או קיינסיאני כטיומקין)?
מה המחשבה החדשה שטיומקין מביא בניגוד לפישר המושמץ בעיניו ??
הסתכלות חדשה על שטייניץ?
מה המחשבה הכלכלית החדשה שלו? אני לא מוצא אותה.
אהבתיאהבתי
שכחתי להוסיף דבר נוסף: טיומקין מציע להוריד מיסים או לפחות לא להעלות אותם.
אהבתיאהבתי
קודם כל, אינפלציה של 3%-4% היא סבבה. יותר מזה כבר מתחיל להיות בעייתי. האינפלציה בשנה האחרונה הייתה נמוכה מאחוז. יש לנו מרווח ביטחון גדול מאוד.
אין שום צורך להפחית את עלות מימון הגירעון… מאחר שמדינת ישראל לעולם לא תוכל לפשוט רגל בשקלים, הפחתת עלות המימון צריכה להיות הדבר האחרון שמעניין אותה. (דרך אגב, אדם בשם קייל בס לא מבין את זה לגבי יפן ולפיכך הוא מפסיד הרבה כסף ויפסיד עוד הרבה – http://www.businessinsider.com/whoa-kyle-basss-performance-really-is-that-disastrous-2012-5). כל עוד לא ניגמל מהמחשבה שמדינה היא משק בית המבועת מאוברדרפט, באמת נתקשה להתקדם הלאה.
למען האמת, קיינס הבין את רוב מה שחשוב לגבי הכלכלה בסיטואציה לא אינפלציונית, ולכן אחרי שהותיר לנו את מורשתו, באמת אין צורך בחידושים גדולים בעת הלא אינפלציונית הזאת.
בנקודה של איפוס ריבית בנק ישראל, אני חלוק על טיומקין. אני חושב שריבית שלילית יוצרת בועות. עדיף שגשוג בועתי מאשר שפל, אבל עדיף משניהם שגשוג לא בועתי, שיכול לבוא מהרחבת הגירעון (לטעמי, דרך הורדת מיסים. האלטרנטיבה – להגדיל גירעון על ידי רכבת לאילת או יתר הפרוייקטים האפשריים הגרנדיוזיים והמופרכים היא רעה. אני בעד סיוע לעניים, אבל לא באופן שיתמרץ אי עבודה – אז הורדת מיסים על מועסקים בשכר נמוך היא רעיון טוב).
אהבתיאהבתי
אני רוצה להוסיף משהו – אני מבין את הטענה שאם נשחרר המון כסף היום. אז בעתיד, כשיסור הפחד מהשווקים ותתחיל שוב חגיגת האשראי הגדולה, יתברר שיש המון המון כסף ממתין בקנה ותתחיל אינפלציה.
אני לא מתרגש ממנה כי העתיד הוא כל כך לא ודאי, ואין לנו מושג כמה באמת כסף ישוחרר בעתיד, וכמה כסף יוכל להיספג על ידי צד היצע משופר (כלומר – בתסריט האופטימלי, גם אם יסתובב המון כסף בשוק המחירים לא יעלו, רק אנשים יקנו הרבה יותר כי תהיה התייעלות טכנולוגית שתאפשר לשווקים להציע עוד). האם העלאות ריבית סבירות ומכירות אג"ח לא יוכלו לפתור במהירות בעיה אינפלציונית שכזו. תמיד אפשר גם להעלות קצת מיסים על צריכה, להתמקח ביותר נוקשות עם ההסתדרות, או לדרוש מהבנקים להגדיל את הרזרבות. כל אלו צעדים אנטי אינפלציוניים יעילים.
כל הניסיון לנחש עכשיו מה יעורר בעיה עוד חמש או עשר שנים – נראה לי כמו השגיאה מספר אחת בכלכלה – הניסיון של ועדה מרכזית להחליט מראש מה טוב לציבור, במקום להאזין לשוק. כרגע השוק משדר לנו בצורה הכי ברורה שהוא לא אינפלציוני, ולא ישתמש בעוד כסף כדי לייצר אינפלציה. כמובן, מחירי הדירות סיפור שונה. לכן אני מתנגד להזרמת כסף על ידי הורדת ריבית נוספת, שמטבעה מכוונת בעיקר להעלאת מחירי דירות.
אהבתיאהבתי
ולגבי עלות המק"מים, נדמה לי שבנק ישראל הפסיד יותר מ-40 מיליארד ש"ח בגלל קניית הדולרים שלו, בשל מימונם בידי מק"מים.
הוא יכול היה להפסיד גם 40 טריליון ש"ח, והדבר היה נטול משמעות לחלוטין. משחקים חשבונאיים נטולי כל קשר למציאות הכלכלית האמיתית. בדיוק מה שדיברתי עליו כשדיברתי על הכסף ככלי דמיוני.
המציאות הכלכלית נקבעת אך ורק על ידי השילוב בין הטכנולוגיה הקיימת ומערכת התמריצים. כל השאר זה הסחת דעת.
אהבתיאהבתי
מסתבר שאתה אכן קיינסיאני – "בטווח הארוך כולם מתים".
זה שכבר שנים אנחנו באינפלציה נמוכה, וזה שהעולם נכנס באיטיות לדפלציה לא אומר שלא נחווה אינפלציה בעתיד (של יותר מ-4% וגם 3%-4% זה לא סבבה).
הדפלציה שאנחנו נכנסים לתוכה היא תוצאה של יתר חובות, אבל אתה מציע להדפיס חוב נוסף.
לא בדקתי את ביצועי הקרן של קייל בס (כפי שנעשה בקישור), אבל ממעקב אחריו במהלך החצי שנה האחרונה (הוא די התראיין בזמן הזה) תחזיותיו לגבי יפן בסה"כ התגשמו.
לטעמי, הנקודה החשובה בדבריך זה הנושא של ההתייעלות הטכנולוגית. אני חושב שפתרון למשבר הכלכלי לא יבוא "מבפנים" בבחינת "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". הפתרון יגיע ממקום טכנולוגי או פוליטי או תרבותי וכדומה. אני חושב שאנחנו זקוקים למחשבה יותר רעננה על מצבנו מאשר פתרונות של העלאת מיסים, גיוס חוב נוסף וכדומה.
אהבתיאהבתי
תגובה זאת פורסמה לפני שראיתי את התגובה שלך אחרי 12:00. מקבל את האמירה שהמציאות הכלכלית היא פרי של ריאליה טכנולוגית יותר מהסחות דעת (פיננסיות??). אם למדינה יש משאבים משמעותיים (כח אדם, נפט, פחם, ברזל, מים …) כל השאר זה משני.
עם זאת, קשה לברוח מהשפעות כמו שערי חליפין וכדומה ואולי לכך אתה מתכוון בכותבך "תמריצים".
אהבתיאהבתי
קייל בס הצליח לכאורה בחצי השנה האחרונה לא בגלל שהוא צדק, אלא בגלל משהו שהוא ב-180 מעלות מנוגד לתיאוריה שלו. זה לא שממשלת יפן נקלעה למצוקת חוב, אלא ממשלת יפן לחלוטין ביוזמתה החליטה לעשות הכול כדי לצאת מהדיפלציה. לכן ערך הין ירד. אפילו כך עדיין הדבר הוביל לעליה זעומה בלבד בריבית על החוב היפני.
אין דבר מטופש יותר מלעשות את מה שקייל בס עשה – להאמין שמדינה שיכולה להדפיס את הכסף שלה מוגבלת ברמות החוב שיכולה ליטול על עצמה, כאשר היא מתמודדת עם אינפלציה אפס ומטה.
המשבר הכלכלי הנוכחי הוא משבר של דמיון. לא של מחסור. אין איזה מחסור נוראי שגורם לנו לחיות פחות טוב, ולכן פיתרון טכנולוגי שיעזור לפתור מחסור אמיתי לא יפתור שום דבר שקשור למשבר הכלכלי.
לנגידי הבנקים בעולם יש דמיון צר ומוגבל שלא מאפשר להם לדמיין מספיק כסף ולהדפיס אותו (אמנם הנגיד היפני עושה לאחרונה מאמצים יפים ואולי יצליח לצאת מהמטריקס הזה). אין לזה שום קשר למחסור אמיתי מהסוג שייסר את האנושות משחר האדם, מחסור שאותו באים פתרונות טכנולוגיים לפתור.
אהבתיאהבתי
אנשים חיו טוב מאוד בתקופות שבהן האינפלציה עמדה על אזור ה-4%. זו הייתה האינפלציה בארה"ב בתקופת רייגן שנחשבת לתקופה מאוד טובה.
בישראל זו הייתה האינפלציה בתקופה של אולמרט, שאיש לא זוכר כגרועה במיוחד בגלל הכלכלה, אלא בגלל מלחמת לבנון השנייה.
אהבתיאהבתי
אני רוצה להתעכב על הטענה "המשבר הכלכלי הנוכחי הוא משבר של דמיון. לא של מחסור. אין איזה מחסור נוראי שגורם לנו לחיות פחות טוב", כי היא חשובה יותר מאשר ויכוח על קייל בס וכדומה.
מה המשמעות של חוב? זה שקיבלת קרדיט ממישהו ולווית על חשבון העתיד. אז נכון שבסה"כ אין מחסור כי אם נצייר קופסה מסביב ללווה ולמלווה ונעשה מאזן כספי על הקופסה אז הסכום המצרפי שווה אפס, אבל אם נסתכל על הלווה בלבד, הוא חייב כסף שאין לו מקור להחזיר אותו. האם אין זה מחסור?
נכון שזה לא מחסור ממשי – כלומר אין לו מחסור במשאבים, אבל יש לו מחסור במייצג של המשאבים – כסף.
ונכון שאנחנו חגים סביב אותה נקודה – אבל להבנתי לא ניתן להדפיס בלי סוף בשביל לשלם חוב כי ערך הכסף נשחק.
אהבתיאהבתי
ועוד נקודה:
בא ניקח את ארה"ב כדוגמה. ארה"ב בחובות מול שאר העולם. למה היא נכנסה לחוב? כי היא חסרה משהו – לא משנה אם זה ברזל מברזיל, צעצועים מסין או תוכנה מישראל. היא מייבאת את זה בגלל שיש לה חוסר בדברים הללו.
מנגד ארה"ב ייצאה את הדולר שלה (או ישירות או בצורה של אג"ח) ולפי שיטתך מדובר ביציר דמיוני. למה היא לא שילמה במשהו אמיתי? כי אין לה. היא במחסור של מקור תשלום "אמיתי".
כך שבסה"כ ארה"ב במחסור. מחסור אמיתי.
אהבתיאהבתי
מי שחסר לו כסף, ברמת הפרט, נמצא במחסור. אבל ברמת הכלל, ברמת המדינה שמהווה קהילה פיננסית סגורה (כלומר מדינה שיש לה מטבע משל עצמה), זה לא הגיוני להגיד שמחסור בכסף מהווה סוג של מחסור, כי המטבע הוא פיקציה של הקהילה, והיא יכולה ליצור ממנו כמה שמתחשק לה. כפי שכתבתי פעם, זה כמו ילד שיימצא במחסור של חברים דמיוניים, ויתלונן על כך שחסרים לו חברים דמיוניים לשחק איתם. נאמר לו – תמציא לך חברים דמיוניים חדשים.
אני לא בא לומר שאדם שחסר לו כסף, הוא אדם שאינו מצוי במחסור. אני בא לומר שאותו דבר שהגיוני כל כך ברמת הפרט הוא מטופש ברמת הכלל. אם יאיר לפיד היה נקלע לחובות כאדם פרטי הוא היה במצוקה קשה. אם יאיר לפיד נקלע לחובות כשר אוצר של מדינת ישראל, הדבר חסר חשיבות של ממש.
בוודאי שלא ניתן להדפיס כסף בלי סוף, כי הדבר מוביל לאינפלציה ולשחיקת ערך הכסף. אבל אם, כפי שקרה במערב בשנים האחרונות, מדפיסים ומדפיסים ואין אינפלציה, כנראה שהודפס מעט מדי מכדי לחולל אינפלציה. בן ברננקי הבטיח פעם להביא מסוקים שיפזרו כסף בשעת הצורך. הוא עשה הרבה, אבל אם באמת המסוקים היו מגיעים, המשבר היה נפתר הרבה קודם.
כשמדינה מדפיסה כסף, היא חייבת לבחון בהווה האם היא לא מגבירה את הלחצים האינפלציוניים לרמה גבוהה מדי (בבירור זה לא קורה – כיום אין באף מדינה מערבית אינפלציה גבוהה). היא גם צריכה להיות מודעת לכך שבעתיד, בעולם שבו זרימת הכסף תהיה נינוחה יותר, עשויות להידרש פעולות אנטי אינפלציוניות. אבל זהו לא באמת שיקול להימנע מפעולה בהווה. בעתיד כבר יהיו לנו מספיק כלים לבלום אינפלציה אם הדבר יידרש.
אהבתיאהבתי
יאיר, הייתי מפנה אותך לפוסט של פול קרוגמן בנושא
http://krugman.blogs.nytimes.com/2013/04/03/america-the-debtor/
אבל אני רוצה לנסח את הנקודה החשובה לדעתי בצורה יותר פשוטה ויותר ברורה. ארצות הברית היא מדינה כל כך עשירה ומוצלחת והחוקה שלה נותנת תמריצים כל כך טובים ליזמות ולחדשנות, שסין ומדינות אחרות (כמו ישראל..) יודעות שני דברים – הדבר הראשון הוא שאגרות חוב של ארה"ב הן נכס מאוד בטוח, הדבר השני הוא שאין להן שום דרך להתחרות בעובד האמריקני, מלבד להנמיך את השכר אצלן בצורה מלאכותית, על ידי פיחות במטבע שלהן ביחס לדולר. כדי לפחת את המטבע ביחס לדולר, הן קונות כמויות עצומות של אג"ח אמריקני.
התופעה הזו מביאה לכך שהאמריקנים יכולים להפיק הנאה כפולה ומכופלת מהמערכת הכלכלית המופלאה שבנו, ולקבל זכויות קניה מהעולם לא רק תמורת המוצרים שהם מייצרים, אלא גם תמורת האמון הכללי של העולם בארה"ב ותמורת המתנה שמדינות נותנות לארה"ב כדי להימנע מלעמוד מול עובדיה בתחרות קשה.
איני חושב שהתופעה הזו מעידה על כך שהאמריקנים מצויים במחסור, אלא להיפך – שיש להם נכס מאוד גדול, יותר גדול מכל מוצר ספציפי כלשהו.
אהבתיאהבתי
דולר הוא יצור דמיוני בשביל האמריקנים! בשביל כל השאר הוא אמיתי מאוד.
כפי שהשקל הוא דמיוני בשביל ממשלת ישראל, כי הוא חומר ביד היוצר בידיה, אבל מבחינת כל שאר העולם – אין דרך אחרת לגרום לתושבי ישראל לעבוד בשבילך, מלבד לשלם להם בשקלים, ואין לך דרך ליצור שקלים יש מאין. זה נכס ממשי מאוד.
אהבתיאהבתי