מהנעשה בכלכלה היפנית

ביפן יש גרעון של 10% מהתמ"ג וחוב לאומי של 230% מהתמ"ג. מספרים מפחידים? לא ממש. ראש הממשלה היפני, שמבין כלכלה טוב יותר מיאיר לפיד, לא נכנס לפאניקה, אלא להיפך – לא מהסס לנקוט במדיניות תמריצים נועזת, הרבה בסיוע הבנק המרכזי. מטרתו לשפוך כסף עד שהיפנים יתחילו לצרוך כמו שצריך, ואם על הדרך אפשר להוריד את הין ולחזק את היצואנים – מה טוב.

האם זה עובד? זה עובד בינתיים פשוט נפלא. יפן מדווחת על צמיחה משמעותית ויוצאת דופן, ושערי המניות מזנקים בטירוף כבר חודשים. חברות ביפן מתחילות לדווח על רווחים נאים, וגם הצרכנים שוטפים את השווקים. אמנם אתמול הייתה נפילה של 7% במדד הניקיי, אבל אני מאמין שזו רק מכה קלה בכנף של עליה מטאורית.

אבל כמו פה, גם בקרב העוקבים אחרי הכלכלה היפנית, יש קיבעון שנות השבעים – חרדה אובססיבית מההיפר אינפלציה שבעיני רוחם תמיד נמצאת בפתח.  ביטוי להם נותנת הכתבה החובבנית בכלכליסט:

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3603243,00.html

ואני אומר – לדאוג מאינפלציה ביפן זה כמו לראות חולה אנורקטית גוססת מחוברת לצינור הזנה, וברגע שהיא מתחילה להראות סימני חיים מחודשים, לבוא ולקפוץ ולשאול:"ומה עם הסכנות האיומות של השמנת יתר?"