זליכה צודק בגדול וטועה בגדול

לירון זליכה יש משנה מעניינת לגבי המשק הישראלי ובעיותיו.

טענתו היא שהמשק הישראלי סובל ממיעוט צריכה פרטית. הצרכן הפרטי מעודד את המשק, ואילו הכלכלה הישראלית מוטית הון ומזניחה את הצרכן הפרטי ומטילה עליו מיסים כבדים. בשורש בעיותיה של הכלכלה הישראלית מצוי לדעתו מיעוט הצריכה הפרטית.

לתזה של זליכה יש כמה בעיות. ראשית, כשהוא מדבר על חוליי המשק הוא לא מסוגל משום מה להגיד מילה רעה אחת על החרדים, ובמקום זה אומר שטויות (שאפילו אם יצאו לעבוד, לא תהיה להם עבודה. מתעלם מכך ששיעור האבטלה במשק במינימום היסטורי).  שנית, כדי להסביר איך אפשר להקל במיסים על הצריכה הפרטית הוא מעלה חלופות מס איומות כמו ביטול חוק עידוד השקעות הון, במילים אחרות – גירוש טבע ואינטל מהנגב.

אז אני מסכים עם זליכה – אין כמו הצרכן הפרטי להחיות את המשק. הצרכן הפרטי הוא זה שבשבילו אנשים יוזמים ופותחים עסקים, והמשוב שהצרכן הפרטי נותן להם הוא סם החיים של הקפיטליזם. מה שהצרכן הפרטי חושק בו מתרחב ומשגשג, ומה שאינו קוסם לו יוחלף בעסק אחר שיעמוד על הריסותיו וינסה לספק את גחמות הצרכן ביתר הצלחה.

עם זאת, הרעיון לסלק מפה את החברות הגדולות שמספקות תעסוקה לאלפים, כאילו כביכול כדי לספק איזון בגליון האקסל של המיסים מול ההוצאות, הוא הזוי. מסתבר שאפילו אדם אינטליגנטי ומקורי כזליכה עדיין לא מסוגל לכפור בדת הנומרולוגית של הכלכלנים, שקובעת מספר מקודש מסוים כיעד גירעון.  אפשר לאמץ הרבה חלקים מהתוכנית של זליכה, אבל על החלק של העלאות מיסים רצוי לוותר, ואת האובססיה לשמירת יעד גירעון לזרוק לפח הזבל של האמונות הטפלות.  אם ננהל את המשק נכון ונעודד יוזמה ויצרנות, הגירעון יסתדר מעצמו. למען האמת, גם אם זה לא יקרה, והגירעון יסב את הנזק היחיד שהוא מסוגל לו – האינפלציה תעלה יתר על המידה – תמיד אפשר יהיה לפתור זאת על ידי העלאת הריבית שכרגע נמוכה במידה בלתי נסבלת.