ביפן יש גרעון של 10% והחוב לתוצר הוא של מעל 200% והריביות הן הנמוכות בעולם. הטענה שאיזושהי חריגה קלה יחסית ביעד הגרעון תעורר עלינו את זעם המשקיעים ותביא לריביות מפלצתיות היא פשוט אמונה טפלה, שיש לשים אותה בתיבה אחת עם קריאה בכוס קפה, האמונה בארץ השטוחה והאמונה במפלצת בלוך נס.
מקומם ומזעזע שמדיניות כלכלית, כמו זו שמתבטאת בתקציב הגזירות הנוכחי, עם השלכות אמיתיות ואף קשות על אנשים אמיתיים, נקבעת על פי אמונה טפלה, שמעולם לא תוקפה אמפירית. כפי שציינתי בעבר, המחקר היחיד שנתן איזשהו בסיס למדיניות הצנע נזרק לאחרונה לפח הזבל אחרי שהתברר שכולו התבסס על טעות באקסל.
זה לא נכון שהוא נזרק לפח הזבל.
אכן הייתה טעות במספרים אבל המסקנה נשארה בעינה – חוב גבוה מדי מונע צמיחה.
אהבתיאהבתי
כיום אפילו המחברים עצמם לא טוענים שזו המסקנה שלהם. מדובר במחקר מתאמי, שמוצא קשר בין שני משתנים, אבל לא יודע להצביע מה הסיבה ומה התוצאה. המסקנה אינה בהכרח שחוב מקשה על הצמיחה. הרבה יותר סביר שהסיבתיות היא בכיוון ההפוך – העדר הצמיחה מוביל להצטברות יותר חוב ביחס לתוצר ולא ההיפך. די ברור שאם הצמיחה חלשה, והתמ"ג לא עולה או עולה בקצב איטי, אז משקל החוב ביחס לתוצר עולה.
כשמנתחים לגופם את המקרים הספציפיים שעומדים בבסיס המתאם הסטטיסטי, בפרט יפן, ברור למדי ששם העדר הצמיחה יצר את החוב ולא ההיפך. הצרות של יפן לא התחילו עם צבירת חובות אלא עם התפוצצות בועת נדל"ן מפלצתית בתחילת שנות התשעים.
אהבתיאהבתי
לאור ההבנה הזו – מה עושים הגאונים לפיד ופישר – פוגעים אנושות בצמיחה באמצעות קיצוצים ומיסים. האם פגיעה בצמיחה תקטין את יחס החוב או תגדיל את יחס החוב? ברור שהחוב יגדל ביחס.
אני מתנחם בכך שאיני משוכנע עדיין שהתוכנית של לפיד ופישר הזו תביא אסון, כי יש מצב שדווקא באירופה ובארה"ב יצליחו למגר סופית את תנועת הצנע ואת הקטסטרופה שהמיטה, וגלי ההתאוששות יגיעו עד אלינו.
אהבתיאהבתי