יאיר לפיד פרסם פוסט נחמד על מה שקורה כשאנשים רוצים "גם וגם". מה שהוא לא מודע לו כנראה הוא ש"הגם וגם" מתקיים גם במישור המקרו-כלכלי, שעליו לקח אחריות עליונה.
כך, אם תגיד לאנשים שהריביות נמוכות מדי ודבר זה הורס את החיסכון ומנפח את בועת הנדל"ן, הם יסכימו איתך מייד. מצד שני, אם שר האוצר יגיד להם שצריך לשמור על הגרעון נמוך, כדי שהריביות לא יעלו חלילה ולא נשלם הון עתק על ריביות במקום על החינוך, הם יסכימו גם איתו. ככה זה – אנשים רוצים גם וגם.
אם נגיד לאנשים שחיסכון זה חשוב וצריך שיהיה כמה שיותר חיסכון במשק, הם יהנהנו בראשם בהתלהבות. אם נגיד להם שכניסה לחובות היא חוסר אחריות, וצריך להפחית את רמת החוב במשק, הם יסכימו עוד יותר. ככה זה כשכולם חושבים שצריך גם וגם, ולא קולטים שכדי שמישהו יחסוך, מישהו אחר צריך להיות בחוב.
ההמון לא כל כך מבין כלכלה וזה בסדר. רק חבל ששר האוצר, שמבין כנראה כמה ה"גם וגם" שהוא כתב עליו מטופש באופן כללי, לא מבין שהוא מטופש במישור שעליו הוא מופקד כיום, המקרו כלכלי, ולכן מצהיר על צורך חיוני בצמצום גרעון, בשעה שאין שום הוכחה לצורך שכזה, הריביות נמוכות מתמיד, ואין שום אסמכתא מדעית שתתמוך בדחיפות הקיצוץ מלבד ה"סמוך עליי" של סטנלי פישר.
תמריץ 