קיים טיעון שלפיו צמיחה מעריכית (אקספוננציאלית) אינה יכולה להימשך לנצח, שהרי כמות המשאבים שיידרשו כדי לקיים צמיחה מעריכית תעלה בתוך כמה עשרות או מאות דורות על כמות האטומים ביקום. אני חולק על כך. אין ספק שצריכת המשאבים החומריים אינה יכולה לגדול אקספוננציאלית. המשאבים, כגון נפט, גז, עצים ושדות תבואה אכן מוגבלים, בפרט אם נניח שאנו נישאר לכודים בגבולות כוכב הלכת שלנו. עדיין, צמיחה אינה חייבת להיות מלווה בצמיחה בצריכת המשאבים. מחשבי היום אינם צורכים יותר משאבים ממחשבי שנות השישים, אלא להיפך. מכוניות היום אינן צורכות יותר דלק ממכוניות שנות השבעים, אלא להיפך. מהותה של צמיחה היא שהעלות של מוצר יורדת, או לחילופין שהעלות של מוצר נותרת אותו דבר או אף עולה קצת, אך הוא משופר במידה רבה לעומת הדור הראשון של המוצר. מכיוון שמי שמפיק מוצרים חדשים הוא המוח האנושי, הרי שכל עוד מוח זה יכול לחשוב על רעיונות חדשים, אין מחסום לצמיחה. המוח האנושי עצמו עשוי להשתפר מדור לדור (עליית מנת המשכל לאורך הדורות היא תופעה מוכחת), כך שדבר זה כשלעצמו יכול לתרום לצמיחה.
תמריץ 