התמודדות עם אירן גרעינית

אחת העובדות הקשות והמצערות ביותר שמתגלות כאשר מקדישים לעניין אירן חשיבה מעמיקה, הוא שהיכולת לקיים מול אירן מאזן הרתעה גרעיני היא קלושה ביותר על פניה.   אם אירן תתקוף בגרעין את ישראל, לא תהיה למנהיגי ישראל שום ברירה סבירה מלבד כניעה. החזרת מכה גרעינית תגרום למותם של מאות אלפים חפים מפשע באירן, נשים וילדים (נניח ששלי יחימוביץ' ראש הממשלה, מישהו רואה אותה מקבלת כזו החלטה בבונקר תת קרקעי בתוך דקות ספורות?), וגרוע מכך – לא תועיל דבר, כי לאירן, מדינה ענקית, תהיה יכולת מכה שניה ושלישית ורביעית וכו'.

בתולדות הסכסוך הישראלי ערבי הייתה רק פעם אחת שבה המוסלמים ידעו שיש להם סיכוי להשמיד את ישראל – במלחמת העצמאות, והמוסלמים לא נרתעו אז והסתערו לנצל את הסיכוי הזה, על אף שידעו שהפסד טומן בחובו מחיר כבד (שאכן שולם וקרוי היום 'הנכבה'). בהחלט יתכן שאירן תפעל בצורה דומה ותנצל את הסיכוי הסביר למדי שיהיה לה להשמדת ישראל. אמנם מבחינה רציונלית אין סיבה לאירן לשנוא כל כך את ישראל עד כדי לקיחת הסיכון המחושב הכרוך במהלך שכזה, אבל הרי בעינינו אנו רואים שכבר היום היא שונאת את ישראל שנאה עמוקה ומשלמת על כך מחיר עצום בזירה הבינלאומית והכלכלית, ובכל אופן לא משנה את דרכיה, באופן שמזכיר את עקשנותם הלא רציונלית של האנטישמים בכל הדורות עד הנאציזם, וכאן עוד מצטרפת לתמונה דתיות פונדמנטליסטית עמוקה.

יש בכל אופן שלושה מרכיבים שמשנים את התמונה הפסימית הקודרת הזו. הצרה היא שאת שלושתם יש לקחת בעירבון מוגבל.

המרכיב הראשון הוא התמיכה האמריקנית. בעוד שניהול מלחמה גרעינית מול ישראל עלול להיות רציונלי במוחו של אדם כאחמדניג'ד שמבחינתו השמדת ישראל נראית כמטרה העליונה של העולם המוסלמי ותבטיח תהילת עולם לאירן ואולי אף התגשמות נבואות דתיות על קץ הימים, הרי שניהול מלחמה גרעינית מול ארה"ב מהווה אקט מופרע לחלוטין, גם מבחינתו. כמובן יתכן שבאירן ישתלטו כוחות עוד יותר קיצוניים כדוגמת אנשי הטאליבן שבטירופם יצאו למלחמה ישירה בארה"ב בפיגועי האחד עשר בספטמבר, אבל על פניו, עד כמה שניתן להעריך, קשה לראות את אירן נלחמת גרעינית בארה"ב.

השאלה היא כמובן האם אנו יכולים להיות בטוחים שהכרזת מלחמה גרעינית על ישראל תהיה כמו הכרזת מלחמה גרעינית על ארה"ב, והאם ארה"ב תהיה מחויבת להגנת ישראל ממתקפה גרעינית באותו אופן שהיא מחויבת להגנת אדמתה שלה. אין זה מן הנמנע, אבל צריך לזכור שהמגמה הדמוגרפית בארה"ב היא שהאוכלוסיה מורכבת יותר ויותר מהיספנים ואולי גם אסייתים, ציבורים שאין להם סנטימנטים מיוחדים כלפי ישראל. די בקדנציה אחת של נשיא בדלן, מסוגו של הסנטור הרפובליקני ראנד פול, כדי לחולל נסיבות שיקרבו את השמדת ישראל.

 שיקול שני הוא יכולת ההגנה מפני טילים של ישראל. יש לישראל יכולת טובה להגן על עצמה ממטוסים איראניים נושאי פצצה. אם יהיה ביכולתה להגן על עצמה, באמצעות מערכת כמו החץ או THADD האמריקנית, באותה מידה מפני נחיתת טילים גרעיניים בשטחה – הסיכון למתקפה גרעינית ישירה והכדאיות של מתקפה כזו יקטנו מאוד. הבעיה היא שישראל תצטרך להחזיק מאגר עצום של טילי ירוט, כדי למנוע מצב שבו מתקפה קובנציונלית תכלה את מאגר טילי היירוט, ורק לאחר מכן תלווה בהתקפה גרעינית. לדבר זה תהיה עלות כלכלית כבדה, ובנוסף השאלה היא האם אכן יכולת הירוט מפותחת מספיק כדי להדוף טיל גרעיני ללא נזק ובסבירות קרובה לוודאות.

שיקול שלישי הוא שיש אזורים בישראל שקשה מאוד להאמין שיותקפו גרעינית. בפרט, אזור ירושלים ואזורי הרשות הפלסטינית. נכון שחיזבאללה לא בחל במהלך מלחמת לבנון השניה בשליחת טילים על הגליל, אף שחלקם נפלו בכפרים ערביים, אך קשה להאמין שאירן תיזום מתקפה גרעינית על עיר קדושה לאיסלאם כמו ירושלים או על ריכוזי אוכלוסיה פלסטינית. מנגד, האם ישראל תוכל לספוג פגיעה גרעינית בגוש דן ולהמשיך הלאה?

בנוסף יש לזכור שהנזקים שיגרמו מאירן גרעינית אינם נובעים רק מהאפשרות של תקיפה גרעינית ישירה בידי האירנים אלא גם מתהליך הגירעון הכולל באזור שעלול להתחולל, וממטריה גרעינית לפעולות טרור שתינתן בידי האירנים.

האם המסקנה מדברים אלו היא שעל ישראל לתקוף כיום באירן? לא בהכרח, כי לא ברור האם מתקפה ישראלית תניב פירות. יתכן שישראל מצויה במצב בלתי נסבל שבו אין בפניה שום אופציה סבירה לפעולה, והיא תצטרך לשאת את המחשבה על כך שסכנה של השמדה מרחפת לפתחה, והיא מוגבלת במידת יכולתה להתמודד איתה.  בסופו של דבר זהו המצב שאנחנו מתמודדים איתו באופן אישי יום יום כבני אדם הפגיעים למחלות ולתאונות, ויתכן שבאותו אופן נצטרך להתמודד איתו קולקטיבית.