סטנלי פישר מצהיר שהעלאות המס והקיצוצים יתרמו לצמיחה. זו ממש לשון אורווליאנית. הפחתה בתקציבים ממשלתיים פירושה שפחות כסף יזרום במשק. יותר מס גם כן פירושו שפחות כסף יזרום במשק. אם כך, צמיחה מניין?
זאת ועוד, בשנים האחרונות נוסו תוכניות צנע במספר רב של מדינות, ובכולן התוצאה זהה – כישלון מהדהד. לא ברור מהיכן שואב סטנלי פישר את הביטחון שתוכנית הצנע הנוכחית תוליד תוצאה שונה.
אם היינו חוקרים לעומק את סטנלי פישר (מה שספק אם עיתונאי כלכלי נבער כלשהו בישראל יטרח לעשות), היינו כנראה מוציאים ממנו את הטענה שהקיצוצים יאפשרו לו ולעמיתיו בהנהלת בנק ישראל לשמור על סביבת ריבית נמוכה, ואולי אף להנמיך אותה עוד, וכך לשמור על הצמיחה.
דא עקא, הדבר האחרון שאנחנו צריכים הוא סביבת ריבית נמוכה, שהורסת את קרנות הפנסיה ומתדלקת בועות.
בניגוד לטענות מופרכות למיניהן, שורש המשבר העולמי כיום אינו בצבירת חובות בידי ממשלות. ניתן ללמוד על כך גם מכך שלאירלנד ולספרד יחס החוב לתל"ג לפני המשבר היה נמוך מאוד, וגם מכך שארה"ב ובריטניה מסוגלות כיום לגייס הלוואות בריבית שפל של כל הזמנים, תופעה שהיא היפוכו של משבר חוב ממשלתי.
שורש המשבר העולמי הוא אחר לגמרי – בועת נדל"ן שהתפוצצה בארצות רבות במקביל. מניין נבעה בועת הנדל"ן הזו? מסביבת ריבית נמוכה ביותר שתימרצה לקיחת משכנתאות וניפוח מחירי נדל"ן. אם כך, הישועה שאליה חותר פישר, סביבת ריבית נמוכה, היא שורש האסון הכלכלי הגלובאלי שאנו מצויים בו כבר חמש שנים, ואילו השרטון שכביכול הוא משיט את ספינת המשק הרחק ממנו – משבר חוב ממשלתי – אינו הבעיה כלל בסיטואציה העולמית הנוכחית.
תמריץ 
תגובה אחת בנושא “האורווליאניות של סטנלי פישר”